מאגר סיפורי מורשת

שמי שירה אביב, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי חנה שבירו  ויחד תיעדנו את סיפורה.

סבתא חנה נולדה בתאריך 11/11/1943 בעיר בגדאד שבעיראק. קראו לה בשם חנה על שם סבתא של אימא שלה. הוריה, סבא רבא שלי וסבתא רבתא שלי הם: אברהם ורנה שבירו, גם הם נולדו בעיראק.

סבתא חנה מספרת על העלייה לישראל

"עלינו לארץ בשנת 1947, הייתי בת ארבע. הגענו לארץ בטיסה, המטוס נחת בים המלח. מי שעזר לנו בכל תהליך העלייה לישראל היה  דוד של אימא שלי שקראו לו שלמה הלל. שלמה הלל עסק בהעפלה מארצות המזרח, "במבצע מייקלברג (1947) נשלח עם מטוס אמריקאי לעיראק, וארגן משם לראשונה העפלה אווירית של 50 יהודים, לאחר מכן היו עוד שתי טיסות כאלה, אחת מאיטליה ואחת מעיראק. לאחר קום המדינה, ארגן את הבריחה הגדולה של יהודי עיראק לאיראן, ומשם במטוסים לישראל. לאחר מכן השתתף במבצע עזרא ונחמיה להעלאת קהילת יהודי עיראק בראשית שנות החמישים. היה ממייסדי קיבוץ מעגן מיכאל ומילא תפקיד של רכז המשק". (ויקיפדיה)

סבתא מספרת על פרעות הפרהוד

"בהתחלה השכנים הערבים בעיראק היו חברים טובים שלנו. היינו נפגשים ובקשרים טובים. כך היה עד שהתחילו הפרעות שנקראו פרעות הפרהוד, היינו צריכים לברוח מעיראק ושלמה הלל, לקח אותנו וארגן את הטיסה לארץ ישראל.

סבא וסבתא שלי עלו לארץ כבר בשנת 1943 ואני וההורים שלי נשארנו בעיראק ואחרי שלוש שנים בשנת 1947 עליתי עם ההורים שלי לארץ. בגלל שסבי וסבתי הגיעו כמה שנים לפנינו לישראל, כבר הייתה לנו דירה ברחוב בן יהודה בתל אביב. שם גדלתי ושם עברו עלי ימי ילדותי.

אני זוכרת מתקופת העלייה שלנו, שזו הייתה תקופת הצנע בארץ, היה מחסור באוכל, היינו מקבלים תלושים בהקצבה, שבהם ההינו יכולים לקנות חצי לחם או חצי חבילה חמאה. גם שמות השטרות והמטבעות שהיו אז היו שונים מהיום. קראו לכסף: למטבעות – גרושים ולשטרות –  לירות. ליד הבית שלנו הייתה חנות של מוכר פיצוחים, תמיד היינו קונים ממנו גרעינים בחמישה גרוש, הוא היה עוטף לנו אותם בנייר עיתון בצורת קונוס.

סבתא חנה בצעירותה

למדתי בבית ספר לדוגמא על שמה של הנריטה סולד שהייתה פעילת ציבור. למדתי עד כיתה ח' ולאחר מכן למדתי בבית ספר לפקידות. הייתי בת יחידה עד גיל עשר, לאחר מכן אחי רמי נולד. היינו שנה ביחד, לאחר מכן ההורים נפרדו וחיינו בנפרד אני ואחי.

הילדות לא הייתה קלה רוב הזמן הייתי לבד לא היו לי חברים, גרתי שנה אצל דודה בפתח תקווה, שם הייתי עם הבני דודים שלי ושם למדתי בכיתה ח'. בתקופה זו פשוט נהנתי שם, יחד עם הבני דודים שלי, היינו משחקים יחד בגוגואים, חמש אבנים, דוקים ועוד דברים שהמצאנו… אחרי שסיימתי לימודים בכיתה ח', עברתי ללמוד ב"כפר הירוק". שנה לאחר מכן חזרתי לבית של אבא שלי ולמדתי בבית ספר לפקידות. לא שרתי בצבא מפני שהתחתנתי בגיל 19.

הכרתי את בעלי דרך משפחתי. לאחר נישואינו, אני לא עבדתי, הייתי עקרת בית. בגיל 27 היו לי שלושה ילדים שבהם טיפלתי ובעלי מוטקה היה נהג מונית וככה התנהלו חיי, עד שבעלי נפטר בגיל 42. הוא הסיע אותי וילדיי ללונה פארק במגרשי התערוכה בתל אביב ולאחר שעה, אבא שלי הגיע והודיע לנו שבעלי נפטר. כל הנסיונות להחיות אותו כשלו. היה לנו מאוד קשה ועצוב לי ולילדים שלי. קשה היה להמשיך לגדל שלושה ילדים לבד, ילדיי היו בגילאים: 16, 15, 11.

הארועים שהיו לנו במשפחה הם: חגיגות ימי הולדת חגים ומפגשים של ימי שישי המשפחה שלנו מאוד מלוכדת התחביבים שלי היו: סריגה וריקמה. החפץ שעובר אלינו מדור לדור הוא כוס יין מכסף עם מכסה.

החלומות שלי, תמיד היו שהילדים שלי יתחתנו ויהיו לי עוד נכדים.

תקופת הקורונה הייתה מאוד קשה לא יכולתי לראות את הנכדים שלי ואת בני המשפחה, מכיוון שכל הזמן הייתי צריכה להיות בבית. הילדים שלי היו עושים לי קניות ומניחים את הקניות ליד הדלת, הייתי לבד בבית וזה היה לא קל.

הזוית האישית

סבתא חנה: שמחתי להשתתף בתוכנית עם נכדתי ולספר לה את קורות חיי.

שירה: היה לי כיף להיות עם סבתא ולגלות דברים חדשים על חייה.