מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, נעים חי. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבי נעים נולד בתאריך 10 באוקטובר 1951 בעיר כוי סינג׳ק שבעיראק. ילדותו הייתה רגילה כמו שאר הילדים, והוא אהב לשחק כדורגל עם חבריו. בשנות החמישים הייתה עלייה מסיבית מעיראק לישראל, וסבי ומשפחתו לא רצו להישאר בעיראק יחד עם המוסלמים והעדיפו לעלות לארץ ישראל, למדינה יהודית.

בשנת 1953 עלה סבי עם משפחתו לישראל, והם גרו בטבריה עד גיל 23. סבי לא אהב ללכת לבית הספר בגלל שהיה ילד שובב, אך המקצוע האהוב עליו היה תנ״ך. הוא למד בבני עקיבא בחינוך דתי. למרות שהיה שובב, הוא היה ילד טוב, כיבד אנשים מבוגרים ממנו ותמיד עזר לכולם.

לסבי ערכו בר מצווה בבית הכנסת שבו התפללו. את החגיגה של הבר מצווה עשו בביתם בחצר עם כל החברים והשכנים. אחד הזיכרונות המשמעותיים שלו מהילדות הוא שבכל שישי הם היו הולכים לבית כנסת כל המשפחה, ולאחר מכן היו עושים קידוש ואוכלים אוכל עיראקי כמו שאכלו בעיראק. הם היו אוכלים פירות אחרי הקידוש ומשחקים כל המשפחה עד מאוחר. בשבת בבוקר מוקדם היו הולכים שוב לבית כנסת עם השכנים, ולאחר מכן היו נפגשים בחצר הבית.

עוד זיכרון משמעותי של סבי הוא מהתקופה שהיה בן 13, בזמן מלחמת ששת הימים. הם חפרו בורות ליד ביתם ושמו שקי חול מעליהם כי פחדו שיפציצו אותם מטוסים של המצרים והסורים. הם התחבאו בלילה מתחת לשקי חול.

כשהתבגר, סבי התחיל לנגן בשופר בבית הכנסת ובחגים. הוא שירת בצבא כקצין בגבעתי וכמפקד בכיר בשיריון. הוא היה מח״ט (מפקד חטיבה) ומפקד אוגדת. סבי הכיר את סבתי בשכונה שלהם, והם התחתנו בשידוך בחתונה גדולה עם הרבה אנשים.

היו לסבי זמנים קשים וזמנים טובים – זהו סיפור עלייתו מעיראק לישראל.

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: במסגרת התיעוד והתכנית, גיליתי דברים שלא ידעתי על סבי ונהניתי להיות איתו בזמן איכות, רק שנינו.