מאגר סיפורי מורשת

שמי איתמר, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני רוצה לספר לכם את סיפור חייה המרגש של סבתי, זאודיתו.

סבתי זאודיתו נולדה בשנת 1954 בכפר קטן בגונדר שבאתיופיה. ילדותה הייתה קשה מאוד, שכן במקום ללכת לבית הספר, היא נאלצה לשמור על הפרות והכבשים. אביה ואמה של סבתי עבדו בחקלאות, ולכן היה להם מספיק אוכל וכסף לא חסר. עם זאת, החלום הגדול של סבתי היה ללכת ללמוד בבית הספר. בית הספר היה רחוק מהכפר, ולא הייתה אפשרות לשלוח אותה, לכן היא נשארה לעזור להוריה בבית.

לסבתי היו חמישה אחים ושלוש אחיות. כאשר גדלה, רצו לחתן אותה. היא התנגדה לכך בהתחלה, אך בסופו של דבר הסכימה והתחתנה בגיל 16. סבתי ילדה חמישה ילדים עם בעלה. בשל יהדותם, התקשו מאוד עם האנשים המקומיים, וכל ילדותה הייתה לה חלום לעלות לארץ ישראל.

למרבה הצער, הוריה ובעלה נפטרו באתיופיה, והיא נשארה לבד עם ילדיה. בשנת 1988, היא עלתה לארץ ישראל עם ילדיה במבצע משה. הם התיישבו בפתח תקווה, וכך התגשם החלום שלה להגיע לארץ ישראל.

האחים שלה עלו מסודן ברגל והתיישבו גם הם בפתח תקווה. סבתי וילדיה גרו בפתח תקווה, והילדים השתלבו במסגרות החינוך. סבתי דאגה שלא יחסר כלום לילדיה, והייתה עקרת בית חרוצה. למרות הקשיים הכלכליים, היא תמיד ידעה כיצד לחסוך ולהכין אוכל בריא לילדיה.

לפי דברי אמי, סבתי הייתה מכינה אינג'רה מקמח טף שגדל רק באתיופיה. קמח זה הוא ללא גלוטן ומכינים אותו בכך ששמים מים ושמרים, ומשאירים לתפוח יומיים. לאחר מכן, כאשר הבצק תופח, שמים אותו במחבת מיוחד של אינג'רה עד שנוצרים "עיניים" בבצק. לצד האינג'רה, מבשלים דורו – עוף שלם שמפרקים אותו ל-12 חתיכות (חובה), שמים הרבה בצל, שום, שמן ומבשלים את הבצל עד שיהיה זהוב. מכניסים פפריקה חריפה ומטגנים אותם יחד עם תבלינים מאתיופיה. לאחר מכן, שמים ביצה קשה על העוף ומבשלים במשך שלוש שעות על אש נמוכה. בנוסף, מכינים לחם מחיטה דבו ואוכלים ביחד.

הזוית האישית

איתמר הנכד המתעד: לאחר המידע שקיבלתי על סבתא רבתא שלי מאמי, התחלתי להבין טוב יותר על ההיסטוריה של המשפחה שלי, על סבתי והקשיים שהיו לה לעלות לבד לארץ. אמי סיפרה לי כיצד סבתי דאגה לפרנסת המשפחה ותמיד דאגה שלא יחסר לנו כלום למרות הקשיים שהיו. למדתי על התרבות של נישואי קטינות וכיצד הקימו משפחה כאשר הם עדיין צעירים. אני בגיל 17 וחושב שסבתי בגיל זה כבר היתה אימא לשני ילדים. האחריות הגדולה והשינוי בחשיבות החיים הוא משמעותי.