מאגר סיפורי מורשת

סבתא צילי מספרת על ההורים שלה

שמי צילי שמרלינג, הורי עלו מרומניה, אבי סנדו סולומון עלה מהעיר יאסי, שם חווה פרעות קשות מהרומנים ואבא שלו נרצח ברכבת שנסעה ללא מטרה עד שכל נוסעי הרכבת מתו!

אמי גדלה בוטושאן ועלתה לארץ עם הוריה ושני האחים.

הורי נפגשו והתחתנו בארץ והסיפור שלהם הוא שבארץ הם נפגשו לראשונה, אבל אימא של אימא שלי ואימא של אבא שלי היו בנות דודות כך שיוצא שההורים שלי היו בני דודות שניים.

ימי ילדותי בכפר סבא ובבני ברק

נולדתי בכפר סבא ובגיל שלוש עברנו לעיר בני ברק. גדלתי בשכונות חילוניות ולמדתי בבית הספר על שם דוד רמז עד כיתה ח'. יש לי חברות שגדלתי איתן ועד היום אני בקשר איתן. היינו חבורה שהלכנו ביחד לגנים ציבוריים, לתנועת נוער הנוער העובד והלומד. היו לנו מלא משחקי רחוב כמו: כבל, קלאס, תופסת והמשחק, מעשה הקונדס, שהכי אהבנו היה מתיחת מים: הינו קושרים חוט בלתי נראה עם דלי מים ומי שהיה עובר הדלי עם המים היו נשפכים עליהם, היינו זורקים על אנשים חצאי אבטיחים ומלונים!!!!!!

צבא

התגייסתי בשנת 1977 ובשנה זו את הוכרז הסכם השלום בין ישראל ומצריים!, חתימת ההסכם הייתה בארצות בבית הלבן ב-26 במרץ 1979. אבל התהליך החל בביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977, בדיוק כשהייתי בטירונות, הגיע לארץ נשיא מצריים, אנואר סאדאת להיפגש עם ראש הממשלה מנחם בגין מאז יש שלום עם מצריים.

את הטירונות עשיתי במחנה 80 ובסיום הטירונות סווגתי לחיל הקשר ומשם יצאתי לקורס מחשבים בצריפין. אחרי הקורס עברתי סיווג בטחוני גבוה וגויסתי ליחידה קטנה וסודית של חיל הקשר ושם הייתי כל השירות שהיה נפלא ומאוד מעניין.

בניית משפחה

אני וסבא של אמה גדלנו בערים שונות, אך את בעלי ומשפחתו הכרתי עוד הרבה לפני שנפגשנו ולפעמים אפילו הייתי עוברת ליד הבית שלו שהפך גם להיות שלי. את בעליסבא הכרתי דרך חברה שקוראים לה אירית שהיתה כבת משפחה. אבא שלה ואבא של בעלי עלו יחד מהעיר חרבין שנמצאת בסין.

יום אחד השתעממתי וצלצלתי לאירית והיא שאלה: "תגידי בא לך להכיר מישהו?" עניתי לה:" כן, למה לא, העיקר שיהיה גבוה". היא אמרה: "אין בעיה הכל מסודר. הוא יצלצל אליך!". כך היה נפגשנו אחרי יומיים, פתחתי את הדלת ועמד שם ג'ינג'י גבוה ויפה שקראו לו דניאל ומיד נקשרנו. לאחר שלושה חודשים שיצאנו דניאל כרע ברך והציעה לי נישואין אני הייתי בת 20 והוא היה בן 24 התחתנו חצי שנה אחרי שהכרנו.

ביום הנישואים

אחרי שנתיים מיום החתונה נולד בנינו הבכור ששמו אביעד והוא נולד מתנה ליום נישואין. שנה וחצי לאחר מכן נולד אבא של אמה, טל והוא נולד מתנה ליום הולדתי. 10 שנים לאחר הולדת בני הבכור נולד בן הזקונים שלי תמירו גם הוא מתנה ליום הולדתי וכך נולדה משפחתי הגרעינית אני בעלי ושלושת בנינו.

כשבני הבכור היה בן 23 הוא היכיר את בת זוגו הגר, שנתיים לאחר מכן התחתנו והם הביאו לי שלושה נכדים: לי הבכורה בת 12, אור בת 9, וגיל בן 6.

שנתיים אחרי שבני הבכור התחתן התחתנו בשעה טובה ההורים של אמה, מזל וטל והם הביאו לי את שני נכדי: אמה בת ה 10 וריי בן ה – 7.

בני הצעיר תמיר התחתן עם שיר לפני שנה ובקרוב יהיו לנו גם נכדים מהם.

אנחנו כל המשפחה המורחבת אוהבים לבלות הרבה ביחד: בארוחות שישי משותפות, פיקניקים, טיולים בטבע, בתי מלון בארץ וגם בחול.

מקצוע ועיסוק

כשהייתי בתיכון למדתי בבית הספר לחשבונאות ומנהל ומשם לאחר שהתגייסתי למדתי בתחום המחשבים .בזמנו המחשבים לא היו כמו היום ולא כל אחד יכול היה לגשת למחשב. בזמנו המחשב היה בחדר שגודלו כגודל של אולם גדול והיו לו מלא כוננים והרבה אנשים היו צריכים להפעיל אותו והם נקראו מפעלי מחשב, המחשב היה כל כך מסובך שגם היה צריך לקרר אותו עם מזגנים.

אני עבדתי גם בצבא וגם שנים רבות אחר כך כמפעילת מחשב ועוזרת למתכנתים.

בבית ההורים – למה קראו לי צילי?

אז כמו שספרתי קודם הורי היו בני דודים דור שני ולכן היו להם סבתות משותפות לאחת קראו ציפורה ולשניה לאה הם צירפו את האותיות צילי ויש לי בנות דוד אחת ציפורה והשנייה לאה. לימים גם הבנתי שכל צילי היא רומניה.

נולדתי בכפר סבא בבית חולים מאיר בישראל על גיל 4 גדלתי בשיכון ותיקים בכפר סבא. בגיל 4 עברנו לגור בעיר בני ברק רחוב חברון 8 קומה 3 דירה גדולה שני חדרים גדולים מאוד שתי מרפסות פינת אוכל גדולה ומטבח ענקקקקק. אני ואחי שקוראים לו ישראל הינו באותו חדר וכך גדלנו. הרחוב שגרנו בוא קרוב לעירית בני ברק ולידו היה פארק גדול ששם הינו משחקים אחר הצהריים לפארק היו אגמים שהמים הגיעו מראש ההר ממי תהום. האזור שגדלתי בו היה חילוני לגמרי.

לאבי קראו סנדו אלכסנדר זאב שמיל ובסוף חייו הוסיפו לו את השם חיים, כסגולה לאריכות חיים, היות והיה חולה מאוד ונפטר בגיל 52 . לאבי היה בית דפוס בתל אביב והוא היה רב אמן במקצועו. בתור ילדה הייתי באה לעבוד איתו.

לאמי קראו טנצי היא עבדה בשופרסל עד הפנסיה. היא הייתה בשלנית מעולה. תמיד אמרנו לה שחבל שלא פתחה מסעדה. גם היא לצערי, נפטרה בגיל צעיר, אבל ילדי הספיקו להנות ממנה ממאכליה וחוש ההומור המדהים שלה.

בגיל 16 עברנו מבני ברק לרמת גן שם גרתי עד שהתחתנתי בגיל 20.5 ועברתי לגור ביחד עם בעלי דניאל בתל אביב.

הזוית האישית

סבתא צילה: הגענו לבית הספר בהתרגשות גדולה לבלות עם נכדתינו האהובה כל כך כמה שעות מהנות ביותר. ההתרגשת הגדולה הייתה כבר בכניסה לבית הספר, לראות את אמה מחכה לנו בשער וכל כך שמחה לקראתנו. הקשר שלנו עם אמה שאנו קוראים לה "נשומקי", כי כולה לב היה מעולה ומלא אהבה ונשאר כך.

סבא דני: מאוד נהניתי מהמפגש עם הנכדה והחלפת החוויות עם שאר הסבים והסבתות. היה מאוד מרגש לשמוע את כל הסיפורים של הנכדים, הסבים והסבתות מראשית דרכם עד היום הזה. שמחתי מאוד לראות את נכדתי מצפה ליום שלישי שהוא יום המפגש וכולה אושר. בפורים המשלוח מנות היה מאוד מאוד מרגש וגרם נחת ואושר.

הנכדה אמה: היה לי ממש כיף בכל פעם שהגעתם. סבתא וסבא הרגשתי בעננים שאתם מגיעים לבית הספר שלי. בפורים במשלוח המנות אני הבאתי לכם ואתם הבאתם לי את עצמכם