מאגר סיפורי מורשת

שמי עדינה כרמלי, במקור היה כרידי השם הוחלף ונבחר כרמלי על שם הרי הכרמל. בעברי הייתי מורה לכיתות א'-ב' במשך 30 שנה. נולדתי בארץ ישראל בשנת 1950, בעיר יפו וגדלתי בעיר תל אביב. אני האחות הבכורה במשפחה בת 4 בנות: מירי היא אחותי השנייה שעבדה כגננת, האחות השלישית דליה מרצה ומנחת קבוצות, אחות הרביעית דורית, בנקאית. שמות הורי משה ופרידה. אבא היה טכנאי קירור ואמא הייתה עקרת בית. עד גיל 10 שלי גרנו בעיר יפו, אחר כך עברנו לתל אביב. אני זוכרת את היום הראשון שלי בכיתה א' כיום מרגש מאוד. למדתי במשמרת שנייה כלומר, הגדולים בבית הספר התחילו את יום הלימודים בבוקר ואנחנו התחלנו בשעות הצוהריים. בבית החדש בתל אביב היו 3 חדרים ואנחנו, האחיות, גרנו בחדר משותף, ליד הבית היה פארק שאהבנו לשחק בו. שני זיכרונות משמעותיים שיש לי מהילדות:

הספר הראשון שקיבלתי מאבי – "הגמדים מן ההר". הזיכרון השני חגיגת בת המצווה שלי שנערכה בבית וכל המשפחה הגיעה לחגוג איתי. היה מרגש מאוד קיבלתי מתנות רבות ובעיקר ספרים.

בימים ההם נחשפנו בעיקר לשירים עבריים. היו לנו שיעורי זמרה בהם למדנו ושרנו המון. בטיולים השנתיים אי אפשר היה לטייל בלי לשיר גם בנסיעה . עד היום אוהבת לשיר את השירים של פעם וכן הוספתי והרחבתי בשירים חדשים של אריק איינשטיין שלמה ארצי ועוד רבים אחרים. נשאלתי אלו משחקים נהגנו לשחק בילדות, אז כן, זה היה "קצת" שונה מהיום, שיחקנו בעיקר בחוץ עם חברים. שיחקנו בחבל, בקלאס, בחמש אבנים ולא שמענו בכלל על "מחשב". ובעיקר היינו שמחים ומאושרים. חוזרת לילדותי בגן הילדים עם מעט מאוד מתקני חצר ועם הרבה אהבה ושמחת חיים.

בבגרותי למדתי בתיכון בתל אביב במגמה פדגוגית מכיוון שכבר אז ידעתי ורציתי להיות מורה. לאורך כל שנות ילדותי ובגרותי חיינו תחת איום של מלחמות. אני זוכרת את אבי מגוייס וכילדה חיכיתי שיחזור בריא ושלם. אני זוכרת את מלחמת ששת הימים כבר יכולנו לעזור במסגרת בית הספר. וכן את "הנצחון הגדול" של מלחמה שארכה 6 ימים.

מנהגים ומסורות

אהבנו מאוד לחגוג את חגי ישראל עם המשפחה המורחבת. אהבנו לבלות חופשות בשמורות טבע ובעיקר בכנרת. שמחנו לחגוג ימי הולדת משפחתיים. בקיצור אנחנו מאוד משפחתיים ומאוד אוהבים את הבילוי המשפחתי עד היום. בחג השבועות מתאספים אצל סבתא רבא עם כל הנכדים והנינים.

חיים זוגיים והקמת משפחה

את יוסי בעלי הכרתי כשכני וכבן שכבה שלי. התחתנו ב- 1972 כחיילים בשרות סדיר. בחרנו לעבור למרכז כפרי נהורה בחבל לכיש שם אני עבדתי כמורה. שם נולדו שני ילדינו עינב הבכורה ונועם הצעיר. את נהורה עזבנו וחזרנו לתל אביב. בהמשך עברנו לרמת השרון שם קיבלתי עבודה כמורה. בהמשך דרכנו עזבנו את רמת השרון ועברנו לקיבוץ "גבעת ברנר" גם שם עבדתי כמורה וילדינו גדלו בקיבוץ והיה ממש כייף. לאחר שבגרו עזבנו את הקיבוץ וחזרנו לרמת השרון בה אנחנו חיים עד היום. המשכתי בעבודתי כמורה וחינכתי דורות של ילדים. אהבתי מאוד את עבודתי. פרשתי כשנולד נכדי הראשון וכפי שאומרת עופרי נכדתי, המשכתי להיות מורה לנכדיי. תמיד שמחתי לעזור להם בשיעורי הבית דאגתי שיקבלו את העיתון הראשון לילדים. אהבתי לספר להם ספורים ועוד הרבה מאוד פעילויות משותפות. כאמור אני מורה בעברי, לאחר לימודי הוראה במדרשת שדה בוקר שבנגב.  גם היום מעורבת בלימודים של נכדיי. בין אם בגן הילדים ועד ללימודים האוניברסיטאים של הגדולים. כאמור יש לנו שני ילדים עינב ונועם, וכן 5 נכדים : יובל בן 23,  ליים בן 19, תמרה בת 15, עופרי בת 12, ועידו בן 4. קשר חם ואוהב מאוד מאוד עם הנכדים. איסוף מבית הספר פיזור לחוגים. עם הגדולים יותר קשר נהדר וקרוב מאוד. היום גם בעלי גמלאי ואנחנו מרבים לטייל בעולם. אנחנו צרכני קולנוע והצגות מושבעים. אנחנו אוהבים לבלות עם חברים ועוד דברים שנקרים על דרכנו.

הזוית האישית

עופרי: הזווית האישית שלי היא שלמדתי היא שלמדתי יותר דברים על התקופות של פעם, ועכשיו אני וסבתוש יותר קרובות

סבתא עדינה: אני למדתי מעופרי הרבה מיומנויות מחשב חדשות לי. למדתי על עופרי דברים שלא ידעתי קודם על האהבה שלה לשירים, ועל הכישרון לזכור מילות שירים בעל פה.