מאגר סיפורי מורשת

סבתי נטליה ברזין נולדה בשנת 1958 בעיר פרם של ברית המועצות במשפחה של איוון ויקטרינה, אבא ואמא שלה.

סבתא שלי גדלה בבניין חמש קומות. היא גרה בקומה חמישית ובאותו זמן לא הייתה מעלית בבניין.

כאשר סבתי הייתה קטנה היא הלכה לגן ילדים אבל היא לא אהבה ללכת לשם מכיוון שלא היה לה מעניין שם. בשנת 1965 היא התחילה ללמוד בבית הספר. אז בברית המועצות ילדים למדו בבית הספר רק 10 שנים. גם סבתי למדה 10 שנים והציונים שלה היו גבוהים. לסבתי היו הרבה חברות. הן הלכו ביחד  להרבה חוגים כמו ריקודים, שחייה, כדורעף. סבתי גם מאוד אהבה לצייר וקיבלו אותה לבית ספר לאומנות אחרי מבחנים שהיא עשתה. כשהיא הייתה מגיעה אחרי בית הספר הביתה היא הייתה עושה שיעורי בית ובזמן הפנוי שלה היא אהבה לקרוא ספרים, ללכת לקולנוע עם החברות ולשחק איתן בבית או במגרש משחקים.

סבתי וסבי למדו יחד, באותו בית הספר מכיתה ב" עד סוף הלימודים. בכיתה י" הם הלכו לדייט ראשון והתאהבו אחד בשני. אחרי סיום בית הספר סבי הלך לשירות צבאי לשנתיים. לא הייתה לו הזדמנות להגיע הביתה אפילו ליום אחד. סבתי חיכתה לו. וכעבור שנתיים הוא חזר הביתה והם התחתנו בשנת 1978 בגיל 20. לאחר שנה בדיוק, ביום הולדתה של סבתי נולד התינוק הראשון שלהם, דוד שלי רומן. וכעבור שנתיים נולד התינוק השני, אבא שלי אילייה. סבתי וסבי ביחד כבר ארבעים ושש שנים.

בשנת 1992 כל המשפחה של סבתי עלתה לארץ: סבתי, סבי, שני בניהם, אבא שלי ודוד שלי, ואיתם היה כלב מאוד גדול מסוג ניופאונדלנד. אבל לפני שהם הגיעו לארץ קרה להם סיפור מעניין. הם התחילו את הדרך שלהם מפרם למינסק. הדרך הייתה מאוד ארוכה, כאלפיים קילומטר, ולקחה להם כמעט יממה ברכבת. כשהם הגיעו למינסק התברר שהמטוס לישראל כבר טס יום לפני. המטוס הבא היה אמור להגיע בעוד שבועיים. אחרי שביררו את זה הם היו מבולבלים ולא ידעו מה לעשות ואיפה לגור. פתאום, ברחוב, פגשו אישה מבוגרת עם כלב מאותו סוג. התחילו לדבר וסיפרו את הבעיה שלהם בתקווה שהיא יודעת איך לעזור להם. האישה הנחמדה באמת עזרה להם. היא נתנה לכל המשפחה לגור בדירה הריקה של בתה. כל השבועיים סבי טייל עם שני הכלבים בבוקר ובערב. אחרי שבועיים המשפחה הודתה מכל הלב לאישה הזאת וטסה לישראל.

אחרי סיום בית הספר סבתי עשתה מבחנים רציניים ומאוד קשים והתקבלה לאוניברסיטה ממלכתית של עיר פרם בפקולטה לכלכלה במקצוע הנהלת חשבונות. היא למדה ארבע שנים וקיבלה דיפלומה. כשהיא עלתה לארץ היא רצתה לעבוד במקצוע אך לזה היא הייתה צריכה ללמוד ולסיים כמה קורסים. סבתי סיימה שלושה קורסים בהנהלת חשבונות סוג 1,2,3 במשך שנה וחצי והתחילה לעבוד במקצוע. וותק שלה עשרים וארבע שנים בהנהלת חשבונות.

סיפורו של חפץ מיוחד העובר במשפחה מדור לדור

אבא של סבתא שלי איוון השתתף במלחמת העולם השנייה, מתחילתה ועד סופה, וקיבל הרבה מדליות. הוא מזמן לא איתנו. המדליות האלה עוברות מדור לדור כחפצים מאוד חשובים לנו ואנחנו זוכרים אותו בגאווה.

הזוית האישית

מיכה: היה לנו כיף לעשות את העבודה ביחד, מאוד נהננו. סבתא שלי מאוד שמחה שיש כאלה פעילויות בבתי הספר שיותר מחברים בין ילדים לסבים ולסבתות. סבתא שלי רוצה לאחל הצלחה לדור העתיד ושכולם יהיו שמחים.