מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדות האחרת שלי – סבתא יהודית אלסייג

אני וסבתי ביום הולדת 60 שלה
סבתא שלי בחתונתה
סבתא יהודית מספרת לנכדה אגם על ילדות של פעם

שמי אגם, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, יהודית אלסייג. יחד אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתא ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

ילדותה של סבתי

סבתי נולדה בשנת 1959 בבאר יעקב להוריה, לטיפה ועזרא, שעלו מעיראק בעקבות המלחמה שהייתה שם. בגיל 5 עברה לחולון. לסבתי יש אח ואחות גדולים ואח ואחות קטנים ממנה. הם גדלו חמישה אחים בבית בחולון, וגרו שלוש משפחות באותו בניין. סבתא שלה גרה בקומה ראשונה, דודה שלה – האחות התאומה של אימא שלה – גרה בקומה השנייה, ובקומה השלישית גרה סבתי עם הוריה ואחיה. סבתי סיפרה לי שהילדות של פעם שונה מאוד מהילדות של היום. פעם, בכל ערב, הילדים בשכונה היו יורדים למטה ומשחקים ביחד. סבתי אומרת שהייתה לה ילדות כיפית מאוד כשהם נפגשו יחד בשכונה ושיחקו מחבואים, קלאס, חמש אבנים ועוד.

סבתי הייתה בצופים במשך כמה שנים ונהנתה שם מאוד. לפעמים הם היו נפגשים בבתים, כל פעם אצל מישהו אחר, עושים מסיבות ונהנים ביחד עם החברים. היא למדה ביסודי בבית ספר "ויצמן" והמשיכה ללמוד בתיכון "תלם" בחולון. בנוסף, למדה הנהלת חשבונות ועסקה בתחום זה במשך חצי שנה אחרי הצבא. בילדותה, סבתי הייתה בחוג כדורסל ובחוג ריקודי עם.

כשסבתי גדלה והלכה לצבא, היא שירתה בקריה בחיל האוויר והייתה כתבנית. היא סיפרה לי שהיה לה מאוד כיף שם והיא נהנתה מאוד מהשירות.

חתונה והקמת משפחה

בגיל 20, סבתי הכירה את סבי בשידוך, כך היה נהוג פעם. לאחר מספר חודשים, כשבעה חודשים, הם נישאו. הם התחתנו בשנת 1981. בשנת 1982 נולד בנה הבכור, דוד שלי. בשנת 1983 נולדה בתה האמצעית, אימא שלי, ובשנת 1986 נולדה בתה הקטנה, דודה שלי.

כיום, סבתי מזכירה במרפאה רפואית. היא עובדת כמזכירה רפואית כבר 25 שנה. היא עובדת בתור מזכירה רפואית כי אוהבת לעזור לאנשים. בנוסף, סבתי עוזרת לילדיה עם נכדיה.

הזוית האישית

אגם הנכדה המתעדת: לא היה פשוט לתשאל את סבתא. היו הרבה דברים שהיא אמרה לי שלא רצתה לשתף ולא רצתה לחזור לעבר ולחשוב עליהם. ניסיתי לשאול בכל מיני צורות והרגשתי שהחזרה לעבר מקשה עליה. עם זאת, מאוד נהניתי לשמוע על ילדותה של סבתי ועל החיים שהיו פעם. לפי מה שסבתי סיפרה לי, נשמע שהיה לה ילדות מאוד כיפית, והיא גם רואה את זה ככה בתור ילדות שהיא אפילו כיפית יותר מהיום. שמחתי לשמוע את הסיפורים שלה והיא גם שמחה לספר לי אותם. היה מעניין לשמוע על מה שהיה פעם וללמוד קצת על החיים בעבר. לא יוצא לי לשמוע כל יום על החיים של סבתי בעבר, ובגלל זה היה אפילו יותר מעניין ומיוחד. היה לי ממש מעניין לעבוד על הסיפורים של סבתי.

מילון

"דח מוחי"
שיגע אותי (בערבית עיראקית)

בְּאֵר יַעֲקֹב
בְּאֵר יַעֲקֹב היא עיר בשפלה הדרומית בישראל בקרבת הערים נס ציונה, רמלה וראשון לציון. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. בשנת 2021 הוכרזה כעיר. בתחילה לא היה למושבה מקור מים והמתיישבים הראשונים נאלצו לסחוב כדי מים מראשון לציון (מרחק הליכה של כשעה וחצי) ומנס ציונה. מאוחר יותר אורגנה עגלה להבאת המים. כיוון שאספקת המים לא סיפקה את צורכי התושבים, הוחלט לשאוב מים מבאר צלבנית ששכנה בקרבת מקום. בעומק של 45 מטרים נמצאו לבסוף מים ולכבוד זאת הוחלט לקרוא למושבה "באר יעקב". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הילדות של פעם שונה מאוד מהילדות של היום. פעם, בכל ערב, הילדים בשכונה היו יורדים למטה ומשחקים ביחד“

הקשר הרב דורי