מאגר סיפורי מורשת

שמי רוני רות פיין. נולדתי בבית השיטה.

כשנולדתי הורי קראו לי רוני, כאשר הייתי בת כמה חודשים, הוסיפו לי את השם רות, על שם הדודה שלי רות, שנהרגה במלחמה. ומאז קוראים לי רותי.

אבי נחמיה קלבנסקי נולד בגרמניה, ואימי גאולה עוזרי בירושלים, לאבא תימני ואמא ספרדייה. אמי ואבי נפגשו בעמק יזרעאל, במעיין חרוד והצטרפו לקבוצה שבנתה את בית השיטה.

גדלתי בקיבוץ בית השיטה. כשהייתי בת תשע היה בתנועה הקיבוצית מה שקוראים "הפילוג". המשפחה שלי עם כל המשפחות שהיו מזוהים עם מפא"י עברנו לקיבוץ איילת השחר, וכשהייתי בכיתה י' המשפחה שלי עברה לדגניה א'. למדתי בבית הספר בקיבוץ, גם בבית השיטה וגם באיילת השחר. בתיכון שיחקתי כדורסל וניגנתי בקלרינט.

לא שירתי בצבא, כי התחתנתי בגיל שמונה עשרה. היום אני מתנדבת בעזרה לזקנים, במרכז יום, או בביקורים בביתם.  הכרתי את בן זוגי בחתונה בקיבוץ, הוא ישב מולי, וחשבתי שהוא אורח, משום שאז לא הכרתי עדיין את כל חברי הקיבוץ בדגניה. נולדו לנו חמישה ילדים נמרוד, רונן, דורית, אורי ואסף. היום יש לי שבעה עשר נכדים ושבעה נינים. המשפחה נפגשת ביחד בחגים ובימי הולדת.

בשנת 2003 התאלמנתי. כיום אני קונדיטורית ומורה לאריגה שעכשיו אורגת בבית להנאתה.

גלגולו של חפץ

ליום הולדתי השש עשרה סבתא שלי, סבתא רוזה אמא של דודה רות, נתנה לי במתנה טבעת זהב משובצת אבני רובי ויהלום. את הטבעת אני שומרת אצלי, וענדתי אותה כל השנים. את הטבעת אני אוריש ליעל נכדתי.

טבעת היהלום של סבתא רוזה

לאחר שיצאתי לפנסיה הגשמתי את חלומי לטוס לפרו. הרבה שנים רציתי להגיע לפרו, וכאשר ראיתי שיש לי את האמצעים לנסוע, פניתי לילדי ושאלתי אותם מי מהם מוכן לנסוע איתי. לאף אחד לא התאים לנסוע, כי כולם עדיין עובדים, והזמן לא התאים להם. פניתי לאחותי שהיא ובעלה מטיילים הרבה, והם הסכימו. וכך נסענו שלושתנו לפרו. כך הגשמתי לי את החלום, וגם להם.

הזווית האישית

הגר: אני מאוד נהניתי לשמוע את הסיפור של סבתא רותי.

סבתא רותי: שמחתי מאוד לחלוק את הסיפור עם הגר נכדתי.