מאגר סיפורי מורשת

שמי ברטה גל

נולדתי בארגנטינה בשנת 1953 בעיירה קונספסיון דל אורוגוואי

משפחתי

לסבתא מהצד של אימא שלי קראו רבקה ולסבא סלומון. מהצד של אבא – לא הכרתי אותו, לסבתא קראו ברטה, בגלל זה קוראים לי ברטה, כי היא בדיוק נפטרה, כמה ימים לפני שאני נולדתי, אז נתנו לי את השם שלה. לאחותי הגדולה קוראים בטי, אני האמצעית וגבריאל אחינו הצעיר שחי היום בארצות הברית. לאימא שלי קוראים קטלינה ולאבא שלי סמואל.

הייתה לנו ילדות מאוד יפה. שני האחים שלי היו ג'ינג'ים ואחי הצעיר החליט שאני מאומצת, כי אני לא הייתי ג'ינג'ית והוא היה צוחק שמצאו אותי ברחוב. כשהייתי ילדה היינו הולכים הרבה למפגשי הקהילה היהודית, היו לנו שם הרבה חברים, חברים של ההורים אימא שלי הייתה מאוד פעילה באירגון של הנשים בויצו ואבא שלי שהיה הרבה שנים יושב ראש הקהילה היהודית.

בעיר שאני גדלתי היו הרבה יהודים אז היו מתארגנים, כל היהודים ביחד והקימו איזה בניין שהיה שם בית כנסת ובית ספר יהודי. אני הלכתי בבוקר לבית ספר הרגיל של כל הילדים, יהודים ולא יהודים ואחר הצהריים הלכנו לבית ספר יהודי, ששם למדנו תנ"ך קצת יידיש, לא עברית, אני מבינה קצת יידיש מאבא. אבא שלי היה מדבר יידיש. היה לנו מועדון של הצעירים ששם שיחקנו כדורגל וכדורסל, היינו נוסעים לפגוש צעירים במקומות אחרים בסופי שבוע והיה לנו חיים מאוד יפים.

אהבתי לשחק בבובות, שיחקתי כאילו אני מורה עם לוח. הייתה לי שכנה והייתי כועסת על השכנה כי היא לא הייתה תלמידה טובה. לאבא שלי הייתה חנות צעצועים וכלי בית. אימא שלי גם הייתה עוזרת לו בחנות. בשעות שיכולתי אני גם הלכתי לעזור, מאוד אהבתי ללכת לחנות בעיקר בגלל הצעצועים.

בילדותי בארגנטינה עם אחותי הקטנה

יש לי בני דודים – 18 מצד אחד ו – 13 מצד שני, אני הכי קרובה לאדוארדו, קרלוס, אלסיטה שהם בארץ ובארגנטינה יש את ברטה, אליסיה, ג'ודית. היינו משפחה מאוד גדולה בעיר שגרתי בה, והיינו חוגגים ימי הולדת של כולם. שיחקנו הרבה אצל הדודה, כי היה לה בית יפה והיה בו עץ לימון גדול והינו משחקים שם מחבואים. למרות שהיה הבדל גילאים גדול  בין הילדים, אחד בן 5 ואחד בן 18, כולנו שיחקנו יחד.

העלייה לישראל

עליתי לארץ באפריל 1977, כי גדלתי בבית מאוד ציוני ובקרב הקהילה היהודית. הגעתי לארץ  כבר בשנת 1976, באתי דרך תכנית של הסוכנות היהודית, ועליתי לקיבוץ עם עוד חברים. חייתי חצי שנה בקיבוץ.

כשחזרתי לארגנטינה, אחרי שהייתי חצי שנה בקיבוץ החלטתי יחד עם שלוש חברות שאנחנו עולות, זאת אומרת שעוזבים את הבית. אימא שלי לא כל כך אהבה את זה שאני אעזוב אותם, אבל קצת למדנו עברית לפני שעלינו לארץ.

כשעלינו לארץ, אני זוכרת ששלחו אותנו לאולפן – מרכז קליטה, שהיו שם הרבה רווקים ורווקות. חיינו בצריפים, אני הייתי עם חברה בחדר והיה לנו מקלחת אחת לכל הבנות ביחד. כל הפינוק שהיה לנו בבית בארגנטינה נגמר שם, אבל זה היה נחמד מאוד והלכתי לבקר הרבה בקיבוץ. כשעליתי לארץ חייתי בחיפה.

ההיכרות סבא של טומי

עבדתי בחברת תרופות בהנהלת חשבונות וחברים הזמינו אותי לנסוע לסיני, שהיה אז חלק מישראל אז. נסענו עם אוהלים וישנו ליד הים. הלכנו לאכול במסעדה של הבדואים ופתאום הגיעו איזה ארבעה בחורים והתיישבו לאכול איתנו. הם התחילו לדבר איתנו והתברר שסבא גר איזה כמה מטרים מאיפה שאני גרתי ברמת גן, כשחזרנו הוא התקשר ונפגשנו עם עוד חברים לדייט באיזה פאב שם רקדנו. עברתי לגור עם סבא עוד לפני שהתחתנו. אימא שלי שמעה את זה ומאוד כעסה, שלא עושים את זה, ואמרה לי שלפני חתונה לא הולכים לגור ביחד. היא כתבה לי מכתב מאוד כועס.

אני בכיתי, אז סבא אמר טוב בסדר, נתחתן. הם באו לחתונה שלנו. החתונה היתה צנועה. התחתנו בתל אביב בבית כנסת הגדול ברחוב בן יהודה, כי סבא רצה משהו מאוד צנוע, אבל סבתא מטי (אימא של סבא), אמרה לפחות משהו קצת דתי, אז התחתנו בבית כנסת הגדול.

ביום החתונה

היה לנו ירח דבש בנהריה, כשהגענו לנהרייה הלכנו לישון והתעוררנו באמצע הלילה והיינו רעבים וחיפשנו מקום לאכול וכבר הכל היה סגור אז היינו צריכים לחכות עד הבוקר.

אנחנו נשואים 43 שנה

עם הנכדים

הזוית האישית

טומי: מאוד נהנתי בכתבת העבודה בכך שלמדתי הרבה דברים על סבתא ברטה שלי. למדתי איך סבא וסבתא התחתנו והכירו, על הקושי עם המשפחה בחול לקבל את המעבר לגור בחיחד לפני חתונה. למדתי על העליה מארגנטינה לארץ ישראל לבד ללא משפחה ועל הקשיים של העולים החדשים. לבסוף, למדתי הרבה על סבתא שלי ונהנתי לראיין אותה.

סבתא ברטה: טומי היה ממש חמוד במהלך העבודה משותפת על תוכנית הנכדים סבים/סבתות. הוא היה מאד מעוניין ומבקש לדעת פרטים שונים על חיי כצעירה מתבגרת ועל ההכרות שלי עם בעלי, סבא של טומי. אני לא ילידת ישראל, נולדתי בארגנטינה, וגדלתי באוירה קצת שונה מזו של אותה תקופה בישראל, ובוודאי שונה מהתקופה הנוכחית שבה גדל טומי עצמו, ולכן עניינו אותו פרטים שונים על חיי עצמי.