מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחווסה בשנת 1955 להורי ישעיהו וצביה דיאמנט. הייתי אחות קטנה בשנה וחצי לצביקה. גרנו בבית שהיה בו קומה אחת, השירותים היו בחצר מסביב היו עצי צבר. כשהייתי בת שנתיים וחצי עברנו לגור בדיור משטרתי בבית סוהר ג'למי כי אבא שלי היה שוטר. וגרנו ביחידות דיור לשוטרים.

 בילדותי

אירוע שזכור לי היטב, בשנת 1959 הביאו את אייכמן שהיה צורר נאצי עשו לו משפט והוא נידון לתלייה ואז נאלצנו לעבור דירה. כשהייתי בת בערך חמש עברנו לגור בדיור משטרתי בקריית אליעזר. ורק כשהייתי בת חמש עשרה הורי קנו דירה גם בקריית אליעזר ושם גרתי עד לנישואי.

לאחר נישואי עברתי לגור בנשר. התחתנתי עם דוד יעקב בתאריך 6.5.1980  אחרי חמישה חודשי היכרות. דוד עבד כטכנאי רנטגן במרפאת לין יחד עם חברת ילדות שלי שהכירה בינינו. באותו זמן אני עבדתי בשרטוט אלקטרוניקה באלביט במת"מ. במהלך עבודתי התחתנתי ונולדו לנו שני בנים ובת. לאחר שילדתי פיטרו אותי מעבודתי ונשארתי בבית לגדל את ילדיי. מאחר שלא עבדתי התנדבתי במסגרות החינוך של ילדיי בגנים ובבתי ספר.

הידע שלי בשפה, חשבון ואומנות עזר לי מאוד בהתנדבות שלי בבתי הספר של ילדי. עבדתי הרבה עם הצוות החינוכי וכל מה שהעברתי זה ידע אישי כך כשהגעתי לעבוד כסייעת בחינוך המיוחד בחטיבת ביניים נשר ובבית ספר גבעון הרגשתי שהגעתי לייעוד שלי.

מבחינה כלכלית הסתדרנו, דוד עבד הרבה שעות נוספות ותורנויות בבית חולים כרמל, הורי עזרו וילדי קיבלו את החינוך הטוב ביותר ולא היה חסר דבר ואני הייתי מאוד מעורבת בלימודים של ילדי.

זו השנה השנייה שאני משתתפת בתוכנית קשר הרב דורי, אמנם לא עם אחד מנכדותי. בשנה שעברה צירפו לי שתי בנות חמודות שאיתן עשינו עבודה והיא נמצאת באתר הקשר הרב דורי. (קישור לסיפורי משנה שעברה: כך עברו חיי)

היום אני יושבת עם נגה המדהימה ואני מרגישה שהיא אחת מנכדותי.

החפץ שעובר מדור לדור במשפחתי -הגביע

גביע לקידוש מכסף שהיה שייך למשפחתו של אבי ישעיהו גוסטב דיאמנט ושימש אותם לקידוש היין בשבתות וחגים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולפני שהועברו למחנה הריכוז החביאה המשפחה את הגביע יחד עם מספר פריטים נוספים שהיו יקרים לליבם כמו פמוטים לשבת וקופסא מיוחדת לשמירה על האתרוג של סוכות.

לאחר המלחמה, בנות הדודות של אבי ששרדו את השואה ולימים התגוררו בארה"ב, חזרו לעיר ואספו את החפצים. לאחר הקמת המדינה, באחד הביקורים בישראל הן הביאו חלק מהדברים לאבי כדי שימשיך להשתמש בהם בישראל. לאחר פטירתו חולקו הפריטים בין הילדים והנכדים. את הגביע האחיין שלי קיבל והוא מקדש איתו בערבי שבת וחגי ישראל.

המלחמות המלוות את סיפור חיי בארצנו

בשנת 1956 הייתי תינוקת בת שנה ואני לא זוכרת את המלחמה.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, הייתי אז בת 12 בכיתה ו', אני זוכרת שהייתה אזעקה ואספו את כל ילדי בית הספר למרחב מוגן במזכירות הייתי מאוד לחוצה, כי ידעתי שבאותו יום אבי הלך להתנדב בנהיגה על טרקטור באחד הקיבוצים על הגבול בצפון. באתי הביתה עשינו האפלה על החלונות עם בריסטולים שחורים כדי שמטוסי אויב לא יראו אותנו. המלחמה הייתה בשלוש חזיתות: מצרים, ירדן וסוריה תוך שישה ימים ניצחנו את כולם וכמובן הניצחון הגדול היה שיחרור ירושלים.

בשנת 1973 חודש לפני שהתגייסתי לצבא פרצה מלחמת יום הכיפורים, אבי היה בבית הכנסת ובאו אנשים מהצבא ומסרו צו 8 שבו אבי אמור לבוא לצבא מהר באותה תקופה אחי שירת בצבא. אני זוכרת שהלכתי לבית הכנסת וסימנתי לאבי שיצא החוצה וכל המתפללים הסתכלו בתדהמה שלאדם מבוגר מעל 40 קוראים למלחמה. המלחמה ארכה כחודש ימים ופעם אחת היה מפגש מרגש שאחי ואבי באו לביקור במדים.

בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה הייתי בהריון בחודש שישי עם תינוק בן שנה ושלושה חודשים. את דוד  בעלי לקחו למילואים ואני הלכתי עם ערן הבן שלי להורי. היה לי קשה ושמחתי שאחרי כחודש המלחמה הסתיימה.

בינואר 1990 פרצה מלחמת המפרץ חילקו מסכות אב"כ לכל האוכלוסייה כי סדאם חוסיין הורה על צבאו לשלוח טילים לפגוע בישראל. הייתי עם שלושה ילדים ובכל אזעקה רצנו לחדר האטום שזה היה המרחב המוגן. ביום הראשון נפלו טילים בסטלה מאריס (מרחק קצר מבית הורי) וגם בקניון לב המפרץ. בתקופה מסוימת הילדים נשארו בבית ולאחר שבועיים הילדים חזרו לשגרה עם מסכות.

ובשנה זו בתאריך 7.10.2024 שבת בבוקר יום שמחת תורה פלשו לישראל בהפתעה מתקפה רצחנית בגבול הדרום מחבלים של החמאס, תקפו, רצחו, אנסו וחטפו נשים גברים צעירים זקנים וילדים וגם בזזו רכוש רב.

אנו כעת מספר חודשים בתוך מלחמה הכי משמעותית שגבתה ועדיין גובה מחיר יקר.

https://www.youtube.com/watch?v=ekCy4EncOlk

הקשר הרב דורי של עליזה יעקב ונגה בביה"ס גלילות בנשר

הזוית האישית

נגה: היה לי כיף מאוד לפגוש את עליזה יעקוב היא לימדה אותי איך זה לחיות במעברים ממקום למקום בלי בית באמת לגור בו כאשר גרה עם ההורים. היה מאוד מסקרן איך היה פעם לחיות בנשר / חווסה ועל הקשיים שהיו שם.

עליזה: היה לי מאוד כיף לפגוש את נגה ולדבר איתה היא הייתה מאוד נחמדה וקשובה עליי. היה לי נחמד מאוד לדבר איתה על מה שהיה לי בילדותי.

קישור לתיעוד הסיפור שהעלתי עם התלמידים בשנה שעברה 2023: כך עברו חיי