מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה טלבי, נולדתי בשנת 1954 בישראל בעיר טבריה, בבית החולים ה"סקוטי".

אבי ניסים נולד בסופיה, עיר הבירה של בולגריה. אמי ויזה נולדה בעיר פלובדיב שבבולגריה. ההורים עברו את מלחמת העולם השנייה בבולגריה, ואבא נשלח למחנה עבודה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1941, נכנסו כוחות הצבא הגרמני לבולגריה. הגרמנים נתנו פקודה לממשלת בולגריה להטיל גזרות על היהודים. בעקבות הגזרות, הוצא צו גירוש מעיר הבירה והועברנו לעיר פרובציה שנמצאת 500 ק"מ מעיר הבירה. הוריי מכרו כמעט את כל רכושם בהפסד ענק. אחת מהפקודות שהציבו הגרמנים הייתה לענוד טלאי צהוב בצורת מגן דוד על הבגד בצד שמאל.

בפרובציה היה לי חבר גוי. יום אחד הלכנו יחד לפאב והחלטתי שלא לענוד את הטלאי. היו שם שני שוטרים, החבר כנראה הלשין עליי והם הגיעו אליי, ביקשו מסמכים מזהים ולקחו אותי למעצר של 24 שעות. קיבלתי צו למחנה עבודה והייתי אסירה פוליטית. במחנה עבודה לא העבידו אותנו אבל הרעיבו אותנו – קיבלנו סה"כ שתי פרוסות לחם וחתיכת גבינה אחת ביום. שהיתי שם שלושה חודשים, ובאותו הזמן ניסו לשרוף את המחנה. ברחתי משם וחזרתי לעיר פרובציה.

המצב הכלכלי היה בכי רע, אנשים קנו מזון רק בתלושים, מקומות עבודה לא היו והצנע נמשך עד שנת 1948. ביולי 1948 עליתי לבדי ארצה בספינת דייג. זו הייתה עלייה חוקית, אך בכל זאת היה פחד מהאנגלים שמא יעצרו אותנו. אחרי שהגעתי ארצה התגייסתי לצבא לחיל הנדסה.

בשנת 1960, בילדותי גרתי בשכונה מעורבת. באותה תקופה הייתה עלייה ממדינות רבות כמו: מרוקו, עיראק, רומניה. התגוררתי בטבריה ולמדתי בבית ספר ממלכתי ז' מכיתה א'-ח'. הייתה לנו כיתה מאוד מגובשת והיה כבוד רב למורים. בילדותי נהגנו להתארח בימי שישי אצל סבא וסבתא בטבריה. לסבא וסבתא היה בית ערבי עם חלונות גדולים, חדר אחד ענק ומטבחון קטן. השירותים והמקלחת היו בחצר. בחצר עמד עץ תותים גדול, שהנכדים אהבו לטפס עליו, ואני במיוחד. משחקי החצר היו מאוד אהובים עליי, אהבתי במיוחד לשחק 4 תחנות, מחניים, 5 אבנים, תופסת ודלגיות עם 2 חבלים.

לקחתי חלק בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ופעם בשבוע נהגנו לצאת לפעילות בליווי מדריך ומדריכה. הייתה ספרייה בקן ויכולנו להחליף ספרים כל שבוע. כדי להשתתף במסעות וטיולים, היינו צריכים לעבוד בסופי שבוע בקיבוצים כדי לממן את הטיולים. לא לקחנו כסף מההורים אלא עבדנו בקטיף תפוחים, תפוזים ומסיק זיתים בקיבוצים מסביב לטבריה.

בגיל 16 השתתפתי בקורס למדריכים בקיבוץ "עין השופט" והדרכתי חניכים שהיו צעירים ממני. בנוסף, השתתפתי במחנה עבודה בקיבוץ "ברעם", שם ישנו בביתנים עם מקלחות נפרדות. התעוררנו כל יום בחמש בבוקר לארוחת טרום בוקר. לאחר מכן עלינו על ג'יפים ונסענו לפרדסים עד הצהריים. בתקופה זו הכרתי את בן הזוג שלי, ואני בת 17. באותה תקופה הוא היה חייל בחיל "הנדסה צבאית". הוא לא הסכים שאתגייס ולכן החלטנו להתחתן. אחרי שחרורו מצה"ל עברנו לגור בקריות.

אחרי מספר חודשים השתלבתי בחברת הייטק גדולה, "אלביט". עבדתי שם במחלקה צבאית לפיתוח חלק מטנק המרכבה. העבודה הייתה מעניינת ומאתגרת, והחברים בעבודה היו חברים אמיתיים. באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים וגייסו את כל הגברים בשכונה. נשארנו בשכונה ילדים ונשים בלבד. לא שמעתי מבעלי שלושה שבועות והמצב היה קשה.

הזוית האישית

אוהד המתעד: העבודה עם זהבה היתה מרתקת. סיפור חייה מדהים ולמדתי ממנו המון. במיוחד איך לא לוותר ולהתמיד עד להשגת היעד.