מאגר סיפורי מורשת

שמי שולה בלילי, נולדתי בעיר מרקש במדינת מרוקו בחורף שנת 1943. שמי המקורי היה סולונג' שטרית, שהושפע מהשפה הצרפתית (הצרפתים שלטו במרוקו משנת 1920 והשפיעו רבות על השפה ואורח החיים הכללי של המדינה).

פירוש השם סולונג' מהשפה הצרפתית לעברית הוא "קרן אור". כשעליתי לארץ ישראל בשנת 1952 כשהייתי בת 9, הפלגתי באונייה ממרוקו לצרפת. שם שהיתי עם משפחתי כחצי שנה במחנה "קונדרנס" בעיר מרסי שבדרום צרפת. משם עלו כחצי מיליון יהודים לאחר תקופת השואה לארץ ישראל. מצרפת עליתי עם משפחתי לנמל חיפה, שם קיבלתי את השם "סול" כי פקיד הקבלה התקשה לרשום את שמי המלא. השם סול נשאר רשום עד היום הזה בתעודת הזהות שלי.

הורי נולדו במרוקו. אמי, אסתר אסרף, חונכה וגדלה בבית דתי מאוד. אבי היה רבה של הקהילה "במלאח" של מרקש, ניהל בית כנסת ולימד תורה. דוד שטרית, אבי, היה נהג אוטובוס של החברה הממשלתית של מרוקו. נסיעותיו ארכו לעיתים כשבוע ימים רצופות. הוא היה יהודי מאמין מאוד ושאף תמיד כבר בצעירותו לעלות לירושלים.

ילדותי במרוקו ובישראל

ילדותי עברה במתחם היהודים המכונה "מלאח", שם גדלתי וחונכתי בבית ספר של רשת "אליאנס". רשת זו הוקמה בצרפת והתרחבה לכל ארצות צפון אפריקה שהיו נתונות תחת השליטה של צרפת.

כשעלינו לארץ ישראל גרנו בהתחלה ב"זנגריה", יישוב מבודד בצפון הארץ בקרבת ראש פינה. משם עברנו להתגורר במעברה, שהייתה מקבץ של צריפים עשויים עץ או פח ששימשו מבנה זמני לעולים החדשים לפני המעבר למגורי קבע. כיום האזור מאוכלס בתושבי קבע של העיר אור יהודה. לאחר מכן עברנו למבני קבע ישנים הבנויים מאבן. למדתי בבית ספר דתי עד כיתה ח' וסיימתי בהצטיינות יתרה את לימודי. הייתי מיועדת ללמוד בסמינר למורים במטרה להיות מורה, אך בשל המצב הכלכלי של משפחתי יצאתי לעבוד בעבודות מזדמנות בגיל 15.

חיי הבגרות והמשפחה

עבדתי בעבודות מזדמנות, בין השאר במפעל לייצור שוקולד "ליבר", עד שהכרתי את ויקטור בלילי. התחתנתי איתו בשנת 1962. הכרנו במהלך מפגש משפחתי בחתונה של קרובי משפחה שעלו ממצרים לישראל. שם גילינו שאנחנו בני דודים, שני הסבים שלנו היו אחים. לי ולוויקטור נולדו ארבעה ילדים: שתי בנות ושני בנים.

עבדתי ברוב הזמן בדואר ישראל משנת 1972 עד 2003, כמנהלת סניף מרכזי בעיר תל-אביב במשך מעל 30 שנה. מאוד אהבתי את העבודה שלי והמשכורת שקיבלתי הייתה מספקת מאוד.

תחביבים ופעילויות

אני מתחברת מאוד לעולם התרבות והספרות ונוהגת לקרוא ספרים רבים בנושאים מגוונים. אני מתעניינת מאוד בספר התנ"ך ובהיסטוריה של העם היהודי. כמו כן, אני שולטת בנושאים אקטואליים כתוצאה מקריאת עיתונים רבים. אני אוהבת מאוד לפתור תשבצים והתחביב האהוב עלי ביותר הוא לבשל ולארח את משפחתי ונכדיי, לפנק אותם בכל סוגי המאכלים הטעימים ולצייד אותם בדמי כיס ומתנות שונות.

חוויות לאחר הפרישה

לאחר שיצאתי לגמלאות, ניצלתי את הזמן הרב שהתפנה לי לטיולים באתרים רבים בהם רציתי לבקר. טסתי למדינות רבות בעולם ביבשות אירופה וארה"ב. בכל שנה טסתי בחברתם של האחים והאחיות שלי למדינה מעניינת ומרתקת אחרת כמו יפן וסין, וכן יצאתי לטיול שורשים במרוקו, ארץ מולדתי. נהניתי לבלות את זמני הפנוי גם בארץ ישראל ולעיתים נפגשתי עם חברותי הוותיקות אותן הכרתי לפני שנים רבות, אך בעיקר נהניתי לבלות בחברת ילדי ונכדי שאני אוהבת כל כך.

חפץ משפחתי העובר בין הדורות

ישנו חפץ המוערך כ-200 שנה שעובר מאם לביתה. זהו כלי עשוי זכוכית שנועד לארח ולכבד אורחים בעוגות ומטעמים שונים. הכלי הועבר אלי לפני כ-50 שנה על ידי אחות סבתי שלא היו לה ילדים להוריש להם את הכלי. הכלי נשבר בשנת 2021 אך צולם ותועד בספר משפחתי "להתראות בארץ" שכתב בני הבכור שמואל בלילי.

תקופת הקורונה

תקופת הקורונה עברה עלי בצורה לא נעימה, בעיקר בגלל שכולם הסתגרו בבתים והמפגשים המשפחתיים היו אסורים. התגעגעתי מאוד למפגשים עם ילדי ונכדי, שממלאים את ליבי באושר ושמחה רבה. תקופת הקורונה ארכה פרק זמן ארוך ונבצר ממני לראות את ילדי ונכדי לתקופה ארוכה מאוד. לכולם היה עצוב מכך והמפגש איתי היה חסר להם מאוד. שיחות הטלפון באמצעות "הזום" לא היו מספקות כי היה חסר המגע והחיבוק החם. כשהעולם חזר לשגרה, נתתי חיבוק מאוד חזק ורחב לכל ילדי ונכדי.

המסר שלי

אני רוצה שתיקחו את המסר הזה איתכם: תהיו סבלנים, קחו הכל בקלות, וכאשר המצב לא טוב, זכרו שהכל בסופו של תהליך אמור להסתדר. חייבים להיות עקביים, תמיד לשאוף קדימה ולחשוב חיובי, אף פעם לא להתייאש מכישלונות שהם ברי חלוף. אם נתמיד ונמשיך להיות צמודים למטרותינו, נצליח ונגשים אותן. תמיד תלכו בדרך הישר, לא כדאי לשקר. תהיו שלמים עם עצמכם ודרככם. כדאי מאוד להשקיע בלימודים, יש לזה שכר ותגמול עתידי. תמיד אפשר לפתור בעיות בשלווה ובנחת, והכי חשוב, להיות אזרח טוב ולעזור לזולת.

הזוית האישית

כפיר הכד המתעד: החוויה בתכנית הייתה יפה ומדהימה. היה לי ולסבתי מאוד כיף ומעניין לכתוב את סיפור חייה, נהנינו מכל רגע. אני מתרגש כל כך להראות לסבתא את התוצר הסופי שהולך להיראות מדהים. אנחנו עבדנו קשה מאוד ואנחנו חושבים שהעבודה נראית מדהים. הסיפור לדעתי יפה מאוד והיה לי ממש כיף לכתוב אותו. לסבתי היה ממש כיף לספר לי את הסיפור שלה. היא סיפרה את הסיפור בהתלהבות ובשמחה, היה אפשר לראות את הרצון שלה לספר ולכתוב את סיפור חייה.