מאגר סיפורי מורשת

שמי נדב ניצן השנה בתוכנית הקשר הרב דורי השתתפתי יחד עם סבא שלי אשר שטרית ממנו שמעתי את סיפורו, כפי שסיפר לי:

אפריקה, צבא, בריחה

שמי אשר שטרית, הגענו לארץ באונייה ממרוקו. אוקיי, אז זה קרה בשנת 1956. עלינו לארץ ממרוקו באונייה ולקחו אותנו לחיפה ומשם העבירו אותנו לקריית שמונה, שם גרנו שם עד שנת 1961.

זיכרונותיי ממרוקו

עליתי לישראל עם משפחתי בגיל 10 במרוקו למדתי את השנים הראשונות. גרנו במרוקו בעיר, שקראו לה עושדה זו עיר שגובלת עם ארלג'יריה, בצפון מזרח אפריקה, צפון מזרח מרוקו ושם למדתי בבית ספר אליאנס, מכיתה א' וד כיתה ד'. בבית הספר אליאנס למדנו בשפה הצרפתית. ידעתי ממש טוב לדבר באופן שוטף. אחרי הצהריים, היינו לומדים תורה. אחרי הלימודים באליאנב, בערך מהשעה 14:00 עד השעה 16:00 למדנו תורה. זה היה החינוך היהודי המסורתי במרוקו.

העלייה לישראל בשנת 1956

כאמור עלינו לישראל בהפלגה באונייה, תחילה לעיר מרסיי שבצרפת ומשם בהפלגה לנמל חיפה. העבירו אותנו לקריית שמונה ושם נכנסתי לכתה ה'. למדתי שם, נדמה לי שמכתה ה' כשעליתי לארץ וסיימתי ללמוד חינוך יסודי עד כיתה ח'. אחרי שסיימתי את הבית ספר בית ספר יסודי, רצו שאני שאני אמשיך ללמוד ב"הריאלי בחיפה" וזה לא הסתדר.

 בצעירותי

קריית שמונה 

אני אספר קצת על קריית שמונה, בקריית שמונה, לא הייתה עבודה, המצב בארץ היה קשה אז, נתנו עבודה קודם כל לבעלי משפחות עם ילדים. לפעמים הקציבו עבודה לכל מפרנס משפחה עם 2-3 ילדים עשרה ימי עבודה. משפחה כמו שלנו שהיינו תשעה נפשות בבית, אז אבא שלי עבד יותר משלושה שבועות בחודש. ובמה הוא עבד רק בקטיף? נתנו להם כל מיני עבודות מזדמנות כמו עבודות בכבישים ותיקוני אספלט בעירייה. גם אנחנו כצעירים עבדנו בקטיף בכל הקיבוצים באיזור, רצינו לעזור למשפחות שלנו בפרנסה. עבדתי במסגרת הגילאים של בוא נגיד עד גיל 14 כשהייתי בקריית שמונה, עבדתי בקטיף תפוחים קטיף אפרסקים, כל עבודה מזדמנת שמצאתי.

המעבר לעיר יפו

ככה הגעתי לארץ בגיל 10. לכיתה ה', אני חושב. עברנו לקריית שמונה. בקריית שמונה למדתי בבית ספר ממלכתי. באותו זמן לא היה בית ספר תיכון בקריית שמונה. אז ההורים שלי החליטו לעבור לעיר אחרת. עברנו לגור ביפו. שם למדתי בבית ספר מקצועי בשם מקס פיין בבית הספר התיכון כתות ט' – יב'.

מקריית שנונה עברנו לגור ביפו, זה היה כשסיימתי ללמוד בבית ספר יסודי. ביפו הלכתי ללמוד בתיכון בבית ספר מקצועי, שם למדנו אלקטרוניקה אני למדתי אלקטרוניקה. מה אני גם רוצה ללמוד אלקטרוניקה! יפה, אה יופי. אז למדנו, אבל מותק זה אלקטרוניקה אחרת, מה שאתה רוצה. גם כשעברנו לגור ביפו במקביל ללימודים המשכתי לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות על מנת להרוויח כמה גרושים, עד גיל 18 עבדתי בכביסה, משקאות ושטיפה. כל מיני עבודות מזדמנות.

חשוב להסביר, בזמנו בבית הספר המקצועיים, בו למדתי אלקטרוניקה, בתי הספר האלה לא הגישו תלמידים לבגרות. זה לא היה קיים, לא הייתה אפשרות  כזו לבחור בית ספר מקצועי וגם לעשות בגרות, לכן, בהמשך  כשהיציעו לו את האפשרות להשלים בגרות במסגרת הצבא עשיתי זאת בשמחה.

הגיוס לצבא בשנת 1964

התגייסתי לצבא. היה אז מבצע, שנתנו אפשרות לשרת שנתיים בצבא ואז להמשיך לימודים – עתודה. מאחר ובבית הספר המקצועי לא עשיתי מבחני בגרות, הצטרפתי לתוכנית הזאת. השלמתי את הבגרויות במסגרת הצבא. אחרי שסיימתי את הבגרות. עשיתי קונקורס/ כמו קורס שזה בחינת כניסה לטכניון והתחלתי ללמוד בטכניון. זהו.

סיימתי את לימודיי בטכניון הייתי בעתודה ואז חזרתי לסיים את שנתי השלישית בצבא. הייתי בחיל האוויר, בגלל שלמדתי אלקטרוניקה וסיימתי את שירותי  בחיל האוויר.

בטכניון למדתי הנדסת חשמל בשנה הראשונה. באחד הימים בא לבקר בן משפחה של הבחור שגר איתי בחדר, מישהו שאבא שלו היה קבלן. הוא שאל אותי: "מה אתה לומד?", אמרתי לו שאני לומד אלקטרוניקה, והוא אמר לי: "מה זה אלקטרוניקה? תעזוב אותך משטויות, לך תעשה כסף". בקיצור, אז עברתי מלימודי אלקטרוניקה, עברתי ללימודיי הנדסת בניין. סיימתי את לימודיי בטכניון בהנדסת בניין ו אחר כך עבדתי תחום שלמדתי בחברת תכנון.

כשהתגייסתי למילואים. העבירו אותי מחייל האוויר, ששם שירתי בסדיר, לחיל התותחנים, בגלל שסיימתי לימודים בהנדסת בניין – זה התאים להם יותר. במלחמת ששת הימים הייתי בתוך ערים, זו הייתה מלחמה מאוד קצרה. גם במילואים שעשיתי במלחמת יום כיפור, כבר הייתי משוייך לחיל התותחנים. היינו בגזרה המצרית. היינו בביר גפגפה. במלחמת יום כיפור, בשנת 1973. התגייסתי לתותחנים, נלחמתי בגזרה הדרונית במצרים. בקיצור, בגזרה המצרית, בביר גפגפה.

העבודה באפריקה – ניגריה

בשנת 1972 הכרתי את סבתא שלך, התחתנו וגרנו בדירה קטנה בבת ים בשכירות. נולדה לנו בתנו רוית בשנת 1973. לאחר לידתה, נסענו לאפריקה לעבודה בשליחות חברת "סולל בונה", לעבוד בסולל בונה. נשלחתי לסולל בונה לעבוד אפריקה בניגריה.

הובלתי פרוייקטים רבים בבנייה בניגריה. עשינו שם טחנות קמח, גשרים מבנים וכבישים ואפילו מחנה צבאי, אני הייתי מנהל פרויקט מחנה צבאי. ביצענו שם עבודה בשביל סולל בונה.

בשנת 1977 אימא שלך נולדה. הסבתא שלך חזרה לארץ, כדי ללדת אותה בישראל. אני נשארתי בניגריה לעבוד. בשנת 1979 כשחזרנו לארץ מניגריה, עברנו לגור בחולון. בשנת 1983 נולד לירון, הדוד שלך.

בשנת 1998 עברנו לגור ברמת אפעל.

במהלך השנים התפתחתי בתחום המקצועי שלי כמהנדס בניין והפכתי להיות קבלן בניין. עשיתי פרוייקטים רבים של בנייה במהלך השנים.

עשיתי דרך ארוכה בחיי, מעלייתי כילד ממרוקו, המשכתי בלימודיי בכל הזדמנות צמחתי והתפתחתי, בניתי את עצמי בכוחות עצמי!

הזוית האישית

נדב: היה כיף, למדתי על סבא דברים חדשים וזה היה מדהים.