מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברמת גן, בשנת 1937 בת לרחל ולצבי לפידות. נכדה לפנחס -דב ונחמה זקלד.

סבי עלה ארצה בתור חלוץ, התיישב בחדרה, חלה בקדחת קשה ואולץ לעזוב את חדרה ובחר לעבור לגור ברמת גן.

 ברמת גן באותה תקופה היו רק ארבע משפחות.

לפרנסתו גידל פרחים ושיווק אותם לגרמנים שישבו בשרונה (תל אביב של אותם הימים). מעבר לכך היה על יד ביתי משק עזר, בו היו פרות, תרנגולות, עיזים וכו…

סבתי עזרה לפרנסת המשפחה ע"י בישול ומתן ארוחות להרבה רווקים שהיו באותה תקופה בתל אביב וברמת גן (אפילו חיים נחמן ביאליק נהג לאכול בביתם.)

כמו כן ביתו של סבי היה בית פתוח לכל עולה חדש, שלא היה לו לאן ללכת.

 גן הילדים הראשון שאני זוכרת היה גן "חיה" ברחוב השתיל בר"ג. הגן המשיך להתקיים כך שאפילו בני גילם של בני המשיכו ללכת לאותו גן. בהמשך הלכתי ל"מכינה" שהייתה ליד בית ספר "יהל"ם" כיום זהו גן חובה.

המשכתי לבית ספר עממי יהל"ם.  בין כל הזיכרונות שלי מביה"ס אני זוכרת את המנהל ד"ר רימלט , את מורתי מכיתה א' הדסה תאומים (בעלה היה מאושפז בבית החולים באלכסנדריה שבמצרים. הוא שלח לכל אחד מהתלמידים גלויה אישית מידי שבוע).

בהמשך היתה לנו מורה נוספת בשם עליזה עפרון. ואחריה היה לנו מורה בשם שלמה סקולסקי (מורה, משורר ואוהב את תלמידיו.)

כשפרצה  מלחמת השחרור הרחיקו אותנו מבית הספר, כיוון שהוא היה קרוב ל"שלישות " מקום שהמצרים ניסו בכל כוחם להפציץ.  באותה שנה לא למדנו בשליש האחרון. בצעירותי הייתי חניכה בצופים (צופי רמת גן). בחגים היינו  חוקרים את ארץ ישראל ברגליים. מסעות כיפיים. בחופש הגדול יצאנו לעשרה ימי כיף במחנה. ומשם היינו חוזרים עם : כאבי בטן, שלשולים, כוויות מהשמש ושפע של הנאות וסיפורים.

 אחד מהסיפורים שאני זוכרת הכי טוב, שלאבא של אחת מחברותיי היה מטוס פרטי ובאחד המחנות הוא הצניח לחניכים ארטיקים, מוצר שהיה נדיר באותה תקופה.

משחקים היו משחקי רחוב: קלאס, כדורגל, מחניים, גוגואים ועוד.

שמחות משפחתיות בר מצווה, בת מצווה ואפילו חתונות נהגנו לחגוג בבתינו או בחצר ביתנו.

נכדתי שאלה אותי, מה אני זוכרת מהבת מצווה שלי בעיקר את הדודות מכינות את הכיבוד, את אבא טורח ומביא לכל ילד  שהיה במסיבה פחית קוקה קולה. משקה שהיה מאוד נדיר לתקופה , בעיקר בפחיות.  ביתנו היה ליד גן המלך דוד  ואני וחברותי נהגנו לשחק שם הרבה. חגיגות יום העצמאות של הממשלה היו מתקיימות שם, ואנו זכינו לראות את כל האישים הבכירים של המדינה וליצור איתם קשר.

מעממי עברתי לתיכון. ימים יפים. מחנות עבודה מטעם הצופים שמהם, למדתי מה זה החיים בקיבוץ. כל חבריי בכיתה הלכו ל"נחל", ואני החלטתי ללכת לביה"ס לאחיות. (מגיל צעיר חלמתי להיות אחות וכל מכריי ידעו זאת). סיימתי שלוש שנות לימודים מלאות וגדושות. חצי שנה לאחר הלימודים התגייסתי לצבא. במקום טירונות עשיתי קורס קצינות והפכתי להיות "סגן משנה", אבל את השירות שירתי בבית חולים (לא אהבתי את השירות הצבאי.)

חזרתי לחיים האזרחיים, נישאתי, הולדתי שלושה בנים מקסימים (שבהמשך הולידו לי תשעה נכדים מקסימים לא פחות…). חזרתי לעבוד כאחות עד לפנסיה. שימו לב זה מסובך..  תמר + יחיאל =יאיר + מוניקה, דני + סיגל , נועם + מירי= גלעד, עידו, אוהד ( יאיר) פלג אילון ויוגב (דני) שירה אלון ותומר ( נועם)