מאגר סיפורי מורשת

אנו, תום וחניש ועידו בלקר, תלמידי תיכון מית"ר, שבגני תקווה, בחרנו השנה במסגרת המעורבות החברתית בתוכנית הקשר הרב דורי. במפגשים שמענו את סיפוריה של אסתר, דודתו של תום וחניש.

תום, רצה מאוד לשמוע על הסבתא שלו מרים. תום היה ילד קטן כשהיא נפטרה והוא לא הכיר את סיפורה המרתק של סבתא שלו, שנולדה באי סרדיניה כנוצרייה ובחרה להתגייר ולחיות בישראל. ביקשנו לתעד את סיפורה כפי שמענו אותו מבתה, הדודה אסתר.

הדודה אסתר מספרת על הגיורת סבתא מרים  

הסיפור של מריה אסונטה מתחיל בסרדיניה

"כשאומרים היום שסבתא נולדה באיטליה, מצטיירת תמונה של איטליה, מדינה אירופאית, מערבית ומודרנית – כל זה לא מרמז על המקום בו אמי נולדה. סרדיניה הייתה אי נחשל ולא מפותח עוד שנים רבות אחרי שערי איטליה התפתחו וצמחו. אימא נולדה למשפחת איכרים, כפריים המכונים – פאיזנו. חוואים, עובדי אדמה ששמרו על מסורת עבודת האדמה בזיעת אפם.

אימא נולדה לפני מלחמת העולם השנייה, היא נולדה לתקופה קשה באירופה בכלל, תקופה של מלחמה, משבר כלכלי, מציאות לא פשוטה. מרבית בנות העיירה הקטנה בסרדינייה, לא המשיכו את לימודיהן בתיכון. אמי הייתה נערה שונה, אמבציונית וחדורת מטרה – היא שאפה ללמוד ולהתקדם. הוריה הסכימו  לשלוח אותה לגור אצל קרובת משפחה בעיר גדולה בסרדינייה, שם היא המשיכה את לימודיה בבית הספר התיכון. בתום לימודיה, סקרנותה וצמאונה לידע והשכלה נמשכו והיא עברה בגיל 18 לעיר הגדולה רומא.

ברומא הצליחה לשלב בין עבודה ולימודים ולהגשים את חלומה ולהמשיך ללמוד שפות: אנגלית וצרפתית. היא חלמה לראות את העולם הגדול וידעה שלשם כך כדאי שתשלוט בשפות אלו. ברומא היא עבדה בעבודות מזדמנות שונות, בתפירה, שמירה וטיפול בילדים וכך הצליחה במשך כארבע שנים לסיים את למודיה.

קוריוז נחמד אותו היא סיפרה לנו, היה באחד הימים כשהחליטה לגזוז את שיערה לתספורת קצרה, דבר שלא היה מקובל אז בחברה השמרנית. אימא סיפרה לנו שהיא חששה לבקר את משפחתה בסרדיניה, שלא יראו את התספורת החדשה שלה.

בתום לימודיה, החלה אימא לחפש עבודה עם כישוריה החדשים. השירות הקונסולרי האיטלקי פירסם מידי פעם מישרות מבוקשות למדינות שונות. היא הגישה מועמדות מתוך תקווה לקבל מישרה באנגליה או בצרפת. היא אמנם קבלה תשובה חיובית והתקבלה לעבודה, אך המישרות באנגליה וצרפת היו תפוסות. הם הציעו לה עבודה בטרה סנטה – Terra Santa, הוא ביטוי איטלקי, שמשמעותו ארץ-הקודש, היא ארץ ישראל!

ישראל בשנות ה- 50 הייתה מדינה צעירה ולא מפותחת, שרק קבלה את עצמאותה, זה לא היה מקום אידאלי ונדרש, אולם עבור אמי שהייתה נוצרייה מאמינה "Terra Santa" היה מקום קדוש ונשמע כמו שליחות חשובה ומפתה.

סבתא מרים מגיעה כעובדת הקונסוליה האיטלקית לירושלים

אמי, מריה, היגיע לישראל והתחילה לעבוד בקונסוליה בירושלים. בניין הקונסולייה היה ממוקם בחלקו בשטח ישראל (עוד לפני מלחמת ששת הימים) ובחלקו בשטח ירדן. היא עבדה בבניין בצד הישראלי ומידי פעם עברה דרך מעבר מנדלבאום גם לצד השני לירדן. אימא שלטה היטב בשלוש שפות כזכור, איטלקית, אנגלית וצרפתית והסתגלה ללא בעיות בחברה.

בירושלים, שלא היו אז מסעדות רבות בה, הייתה מסעדה איטלקית בשם לה גונדולה – La Gondola. למסעדה זו היו מגיעם, רבים מבני הקהילה האיטלקית שהיו אז בירושלים. בעל המסעדה היה נשוי לאיטלקיה. גם אימא שלי נהגה לבקר במסעדה זו ולפגוש שם את חבריה ומכריה. במסעדה זו אימא מריה הכירה את אבי מיכאל, שעבד במסעדה זו. המפגש הפך לרומן שהסתיים בנישואים.

הדרך לא הייתה קלה, שאלתי פעם את אמי ז"ל: 'איך הוריה קבלו את הידיעה על נישואיה לבחור יהודי בישראל?' אמי סיפרה לי שהיא כתבה להוריה מכתב וסיפרה להם על כך, ואימא שלה, הסבתא רבתא שלי מסרדיניה, ענתה לה: "שאם הוא בחור טוב, אז הכל בסדר". סבא רבא וסבתא רבתא שלי היו קתוליים, הם אמנם ביקרו בכנסיה, אך לא היו אנשים דתיים פאנטיים.

מפה אמי החלה בדרך לא קלה של התמודדות עם מנטליות שונה ותרבות שונה, היא בחרה להתגייר והפכה ממריה אסונטה – לגיורת מרים! במהלך שנות נישואיהם נולדו להם שלושה ילדים: אני, אסתר ושני אחיי הקטנים רון ויעקב.

 אסתר ואחיה הקטן בילדותם

מרים ז"ל אימא של אסתר בצעירותה

סגירת מעגל משפחתי – בן דוד רפאלה – מתגייר 

בן דוד של אימא שלי, גם הוא יליד סרדיניה, למד בבית ספר יישועי והועידו אותו לכמורה. כאיש דת הוא הקדיש שעות רבות ללימודיי הברית החדשה והברית הישנה – התנ"ך. ככל שהעמיק בלימודיו ובחשיפתו לעולם התנ"ך התגבשה אצלו ההחלטה להמיר את דתו. וכך בגיל שלושים עלה בגפו לישראל והחל בתהליך הגיור. כשהגיע לארץ, אני זוכרת שהייתי כבת 16, שאלתי אותו על החלטה זו שקיבל במכוון והוא הסביר לי שהנצרות הקתולית פונה בעיקר לרגש והיהדות פונה יותר לשכל, הוא סיפר על "שולחן ערוך" "גמרא" ועוד.

בן הדוד רפאלה, התגייר בישראל, הכיר פה את אשתו ובמהלך השנים עברו לחיות בארצות הברית.

לפני כעשרים שנה, אמי קבלה שיחת טלפון מבן הדוד רפאלו, הוא סיפר לה, שהוא ואשתו ביקרו בסרדיניה. במהלך שהותם שם הלכו לבקר בבית קברות יהודי -עתיק, שהתגלה שם לאחרונה בחפירות ארכיאולוגיות. הוא שאל את אמי אם במקרה היא יודעת וזוכרת, מה היה שם משפחתה של הסבתא שלהם. אמי אכן זכרה את שם המשפחה שהיה – דל ריו – "את לא מאמינה", הוא אמר: "היינו בבית הקברות היהודי העתיק ומצאנו שם קברי משפחת "דל ריו". מי יודע? אולי שורשי המשפחה הם מיהדות ספרד.

אימא נפטרה צעירה, ממחלת הסרטן, בגיל 73, נזכור אותה כאשה אמיצה וסקרנית, שבחרה לצאת מהכפר הקטן בו נולדה באי סרדיניה ולראות את העולם הגדול ולהגשים את חלומותיה. יהי זיכרה מבורך לעד!"

תיעוד סיפורה של דודה אסתר 

דודתו של תום, אסתר נולדה בתאריך 4 לנובמבר 1962 בעיר ירושליים, אביה שמו מיכאל היה בעל מסעדה בעיר ועלה לארץ בשנות ה-50 עם משפחתו ממרוקו, בעוד שאמה, מרים, הייתה עקרת בית ונשארה בבית לטפל בילדים. מרים, אימא של אסתר, עלתה לארץ מסרדינייה שבאיטליה והתגיירה. היא בחרה להתגייר ולהנשא למיכאל ולחיות בישראל, בירושלים עיר הקודש.

לאסתר היו שני אחים קטנים רון ויעקב. היא למדה בבית ספר יסודי "חיים ארלוזורוב" וסיימה את לימודיה בבית חינוך תיכון עירוני ד' ירושליים.

בילדותה היו לאסתר מספר חברים, היא זוכרת במיוחד את: דפנה, רונית, חגית, אופירה, בתיה. אסתר סיפרה שבילדותה רוב האנשים קראו לה בשם החיבה אסתי. המשחקים האהובים על אסתר בילדות היו משחקי חוץ, הילדים בתקופתה שיחקו בעיקר בחוץ, משחקים כמו: תופסת, מחבואים, חבל, גומי, סבתא סורגת, מחניים וכדורעף. לפעמים כששיחקו בבית הם נהגו לשחק במשחקי קופסא כמו פאזלים ומונופול.

 אסתר באחד הטיולים עם חבריה 

השירות הצבאי של אסתר – צפ"תית

עם תום לימודיה בתיכון עירוני ד' בירושלים, התגייסה אסתר לצבא. בשירותה בצבא אסתר הייתה בחיל האוויר כצפ"תית (מפענחת צפנים טכנית). היא פיענחה וכתבה צפנים ושלחה אותם לבסיסים אחרים… המכונה שבה השתמשה לכתיבת הצפנים נקראת טלפרינטר.

הטלפרינטר, שנקרא גם טלפר, הוא מכשיר המשמש לשליחת מסרים ממקום אחד למקום אחר באמצעות קו תקשורת. לשם כתיבת המסר, משתמשים במקלדת. בעת הקלדת המסר המסר הופך לאותות חשמליים העוברים בקו תקשורת. כשהמסר עובר למקום אליו הוא נשלח, יש צורך במדפסת, שתהפוך את האותות החשמליים לסימנים מודפסים.

לקראת סיום שירותה בצה"ל פרצה מלחמת לבנון הראשונה, אך לא היה לה ולמחלקתה חלק גדול במלחמה זו.

לדודה אסתר יש תחביבים האהובים עליה כמו קריאת ספרים, גינון, בישול והיא מאוד אוהבת לשמוע בדיחות.

סיפורם של חפצים

אסתר סיפרה שיש במשפחה כמה חפצים שעוברים במשפחה מדור לדור. חפצים שהיא והאחים שלה קיבלו, בעיקר מספר חפצי מטבח שהם שומרים עליהם, כערך סנטימנטלי, רגשי.

הזוית האישית

תום: בחרתי בתוכנית קשר רב-דורי כדי להתחבר יותר עם האזרחים הוותיקים בקהילה שלי וכדאי ללמוד על העבר הלא רחוק. חברי עידו השתתף בתוכנית בשנה שעברה והמליץ לי להצטרף. המפגשים עם דודתי אסתר היו ממש מעניינים ולמדתי הרבה על ההיסטוריה של דודה שלי ועל חייה. ההפתעה הכי רבה שלי הייתה, שכמעט ולא הכרתי את הסיפור של סבתא שלי, מרים, כי הייתי מאוד קטן כשהיא נפטרה ובזכותה של הדודה אסתר התגלה לי מידע חדש ומדהים על שורשי משפחתי, שללא תוכנית זו לא בטוח שהייתי נחשף לכל הסיפור. אז תודה לדודה אסתר ואני מאחל לה שתמשיך להיות כמו שהיא.

עידו: בחרתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית, בגלל שאני אוהב לשמוע את הסיפורי החיים של האנשים המבוגרים. השתתפתי בתוכנית בשנה שעברה ונהנתי להקשיב ולתעד את הסיפור של סבתא של חבר שלי, שאיתו עבדתי בשנה שעברה. השנה הייתה לי את ההזדמנות לעבוד יחד עם חברי, תום ולתעד את הסיפור של הדודה שלו אסתר. דרך סיפורה של אסתר נחשפנו לסיפור של אימא שלה שהיה מרתק במיוחד. אני התחברתי מאוד למשפט שאמרה לנו אסתא: "אם יש משהו שמסקרן אותכם, תלכו אליו לא משנה באיזה אמצעים".