מאגר סיפורי מורשת

היינו צעירים, כלל לא ידענו פחד, כל פעולה או חדירה לשטח האויב הייתה משמעותית מאוד עבורנו. חיכינו למשימות ברצון רב כי הייתה לנו אפשרות להילחם ולחסל את המחבלים. גם אני כמפקד ראיתי הרבה ויכוחים בין החיילים כי לא תמיד היה מקום וכל אחד רצה להשתתף. חיכינו וציפינו לחדירות האלה ורצינו להילחם למען המדינה.

שמי יוסף קולר מחיפה, התגייסתי לצבא במאי 1955, לגדוד 890 של הצנחנים. המג"ד שלנו, אריאל שרון, החליט להקים יחידה מיוחדת שיהיו בה הטובים שבחייליו. כך הוקמה סיירת הצנחנים, ונבחרתי להיות אחד מלוחמיה. אריק שרון היה מג"ד מעולה עם מנהיגות יוצאת מן הכלל, כולנו הערצנו וכיבדנו אותו.

כל חייל חי"ר וצנחן היה עושה אימון פרט, לאחריו אימון כיתה, אימון מסגרות, אימון מחלקה ולבסוף אימון פלוגה. עשינו המון מסעות וניווטים בלילה כי מי שהיה בצנחנים דבר ראשון היה צריך לדעת לנווט, עשינו הרבה תרגילים מוצלחים גם ביום וגם בלילה, היינו צונחים ועושים פשיטות. התאמנו בטיפוס וירידה מצוקים שנקרא היום סנפלינג אבל לא ממש ברמה כזאת אלא בעיקר גלישה מצוקים, התאמנו עם אמצעי חבלה, להפעיל כל מיני מטענים כמו מוקשים. אימוני עזרה ראשונה, כל אחד היה צריך לדעת לטפל בפצועים. היו המון אימוני כושר גופני, מסעות עם אלונקות. היו לנו הרבה מאוד אימונים עם חייל שריון ולמדנו לעבוד עם טנקים. איך להפעיל טנק, איך ללכת מאחורי הטנק ולדבר עם הנהג בכדי לתת לו הכוונה של מטרות בשטח, מדובר בלחימה בשטח בנוי בתוך כפרים ובתים, איך נכנסים לכפר, איך כובשים אותו.

מעבר לאימונים שהיו חשובים, לימדו אותנו להיות אחראים אחד על השני. תמיד שמרנו זה על זה ולא השארנו אף אחד מאחור. ערך הרעות הוא החשוב ביותר – החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש.

ב-10 באוקטובר 1956, אמרו לנו שיש פעולה ויוצאים לדרך. הסיעו את כל הפלוגה והסתבר שהולכת להיות פשיטה גדולה על משטרת קלקיליה בשטח שהיה אז של ירדן. גדוד 50 היה צריך לפוצץ את המבנה, ואנחנו, הסיירת, נועדנו להיות פלוגת החסימה. היינו צריכים לחדור עשרה קילומטרים לתוך שטח ירדן, התפקיד שלנו היה לחסום את הציר שעובר מכפר עזון לקלקיליה, למקרה שתגיע דרך הכביש של כפר עזון תגבורת מהמחנה הירדני.

התחלנו לנוע בשטח במשך כשעה וחצי, הגענו לנקודה בכביש שבה התארגנו לחסימה. כמה דקות אחרי שגמרנו להתמקם, שמענו מכיוון מערב את היריות והפיצוצים במשטרת קלקיליה. מיד נדרכנו ונערכנו בהתאם. שמענו רעש של מכוניות. הייתה זאת התגבורת הירדנית הראשונה. נתנו למשאית הראשונה להתקדם, ואז הנחתנו עליה מכת אש. אני הייתי בזוקאי, ויריתי פגז בזוקה לתוך המשאית שנעה מולי. אני הייתי רוב השירות שלי בזוקאי, היה לי בזוקה כי הייתי בחור חזק. חיים רוטקופף שהוא היה בן הזוג שלי בפלוגה תמיד היה מספר שתיים שלי, הוא היה סוחב את הפצצות של הבזוקה.

היה לנו גם ג'ריקן מלא בבנזין ובחתיכות גומי הנקרא פוגז. שמנו אותו בסמוך לכביש, אשר במשיכת המצת היה נותן פיצוץ אדיר. הפעלנו את זה על המשאית הראשונה, והיא ירדה מהכביש.

התחיל להתפתח קרב בינינו לבין כוח מהלגיון הירדני, שהתמקם בצדו השני של הוואדי. ממכת האש הראשונה שלהם נפצעו קשה המ"פ שלנו וכמה חיילים. נוצר מצב של חוסר וודאות. טיפסנו על גבעה שהייתה מאחורינו, כדי להתבצר, ונערכנו עליה בהגנה היקפית. לאחר זמן מה, נשארה לנו מעט מאוד תחמושת. למזלנו הגיע כוח משוריין לחלץ אותנו.

בינינו לבין משטרת קלקיליה היה מוצב בשם חירבת צופין, הכביש עבר ממש בתוכו. הוחלט להיכנס עם כוח זחל"מים, להעמיס אותנו ולצאת. עלינו על הזחל"מים עם הפצועים וההרוג. חיים ואני עלינו על הזחל"ם השלישי לפני הסוף והתחלנו לנסוע בחזרה. כל הזחל"מים שהיו לפניי עברו את המוצב בשלום, כשהזחל"ם שלי הגיע למוצב חטפנו פגז נ"ט. הפגז פגע בזחל, והזחל"ם ירד מהכביש ועצר בתעלה. לפתע, מצאנו את עצמנו בתוך מוצב אויב, כשהקליעים של הירדנים דופקים על דפנות הרכב. זאת הייתה הרגשה מאוד לא נעימה. אני לא אשכח איך אמרתי לחבר שלי, חיים רוטקופף: 'אם לא נצא מכאן, יהרגו אותנו'.

אמרתי לו לבוא איתי, ושנינו קפצנו החוצה מהזחל"ם. רצנו לתוך המוצב, ונכנסנו ישר לתוך אחת התעלות. אמרתי לחיים לרוץ קדימה, כדי שיטהר עם העוזי שלו את התעלה. הוא התחיל להתקדם בריצה, ואני אחריו. במקום מסוים ראיתי לפתע שיורים עלינו, אז מיד הרמתי את הבזוקה ויריתי פגז. המשכנו לטהר את התעלות עם העוזים. הירדנים ירו עלינו מכל כיוון אפשרי. אי אפשר לתאר את זה: אתה רץ בתוך תעלה, ורואה כדורים חולפים מכל הצדדים. אבל היינו חיילים ועשינו מה שלימדו אותנו – לרוץ קדימה ולחתור למגע. חלפו כעשר דקות עד שהגענו לצד השני של המוצב. ירדנו לתוך וואדי, ותוך כדי ההליכה שמענו לפתע קולות בעברית.

בפעולת קלקיליה שהייתה פעולת תגמול בעקבות רצח שני פועלים יהודיים מאבן-יהודה, נהרגו כמאה חיילי הלגיון והמשמר הלאומי הירדני, הושמדה כליל תחנת משטרת קלקיליה ומוצבים רבים. פעולת קלקיליה הייתה פעולת התגמול האחרונה.

מבצע שומרון הוא פעולת תגמול שנערכה ב-10 באוקטובר 1956 נגד משטרת קלקיליה, בתגובה לשני מעשי רצח בישראל שבוצעו על ידי מחבלים שבאו מירדן. מבצע זה היה פעולת התגמול האחרונה לפני מבצע קדש. במבצע נהרגו 18 לוחמי צה"ל ו-68 נפצעו. לירדנים היו 88 הרוגים ו-15 פצועים.(ויקיפדיה)

על מעשה זה הוענק לנו צל"ש באיחור של 50 שנה.

הזוית האישית

ארז: היה לי זמן נעים עם סבא שלי ואני גאה להיות הנכד שלו ושמח שהוא הצליח בפעולות הצבאיות ושמר על המדינה שלנו