מאגר סיפורי מורשת

התלמיד שלום דב רבינוביץ מתעד את סיפורו של הרב בערקה מנדלזון:

שם: הרב דב בער (בערקה), שנת לידה: תשי"ז (1956), מקום לידה: ירושלים, ישראל, עיסוק: שליח הרבי בשדה החינוך

מסיבת בר המצווה

מסיבת הבר מצווה בתקופתי הייתה שונה בתכלית ממה שמוכר היום. הבר מצווה שלי הייתה מאוד שכונתית. גרנו אז בשיכון חב"ד בלוד, וכשהייתה שמחה לא היו מזמינים קייטרינג כמו היום, אלא אנשי הקהילה עצמה היו טורחים אחד אחד. כל משפחה הכינה תבשיל לכבוד המאורע. אחד הכין פתיתים, שני הכין דגים, שלישי סלטים וכו'… כמובן שהמאכלים היו כשרים לפי הנהוג אצלנו.

היום משתמשים בכלים חד־פעמיים, אבל אז, במסיבה שלי, היו צריכים לשטוף את כלי הזכוכית ולהכינם לאכילה ושתייה.

את ה'מאמר' אמרתי בבית הכנסת, כשבכל רגע נכנסים עוד ועוד אנשים שבאים לברך. אחר כך הייתה התוועדות של המשפיעים משך שעות ארוכות. בבר מצווה שלי התוועד הרב דיסקין, סבו של הרב של קריית אתא.

ההורים שלי חינכו אותי כל הזמן להיות אדם ירא שמיים, לחייך לכל אחד ולהיות בטוב עם כל אחד. אבא שלי תמיד אמר: תאיר פנים "א גאנץ יאהר" (=שנה שלמה) והברכה תחזור אליך.

"אתה מתאים"

משום מה חשתי שלא ממש אסתדר עם עיסוק בחינוך, ולכן כשהגעתי בחודש תשרי לרבי ונכנסתי ל'יחידות', אמרתי שאינני מתאים לתפקידי חינוך. אך הרבי עודד אותי ואמר שזו דרך ישרה וטובה, והורה לי כן לעסוק בעבודת החינוך. "אתה בחור ישיבה," אמר לי הרבי, "כשתחזור לארץ תאמר להנהלה שכדאי וחשוב שתתעסק עם ילדי ישראל, ושיהיה בהצלחה!"

שתי סטירות לחי?

היה מקרה בטיפול בנוער שממנו למדתי רבות: תלמיד שובב מצא דרך לנתק את החשמל בזאל של הישיבה, וכתוצאה מכך יצאו התלמידים החוצה והתבטלו מלימוד תורה. המדריך דאז היה הרב יצחק יונה מנדלזון ע"ה, אבא שלי.

אמר לו אבי: "מגיע לך עונש של שתי סטירות, אבל מה לעשות שאני לא יכול להרביץ". התלמיד אמר שהוא רוצה לקבל סטירה אחת חלשה, ואז אבא נתן לו לטיפה…

למחרת, אבא שלי אמר לו: "מכיוון שנתתי לך לטיפה כעונש, אני מבקש להתפייס איתך," ובמשך חודש שלם הוא נתן לתלמיד לקפל לו את התפילין אחרי התפילה, וככה התפייסו.

באמצע המלחמה האלוף מבקש ברכה מהרבי מליובאוויטש

במסגרת פעילותי, הייתי בא עם חמי הרב מיידנצ'יק ע"ה לראש הממשלה ושר הביטחון דאז, מר אריאל שרון ז"ל. היינו מניחים לו תפילין, יושבים איתו ומעבירים לו שיחות של הרבי.

הוא התכתב עם הרבי למשל על 'קו בר לב', וטען שהקו הסמוך למצרים לא יחזיק, בניגוד לדעתם של קצינים בכירים. הרבי תמך בדעתו, ועובדה שבמלחמת יום כיפור המצרים פרצו את הקו הזה בתוך שעות, כמו שהרבי אמר.

באמצע מלחמת יום כיפור, לפני שחצה את התעלה, כתב אריאל שרון מכתב לרבי וביקש ברכה גדולה להצלחת עם ישראל. במלחמת ששת הימים, שיבחו הרבי על פעילותו הצבאית, וכשהניח תפילין בפומבי, אמר הרבי שבזכותו הניחו רבים תפילין.

בסוף ימיו הוא שינה את דרכו לחלוטין; קשה לי להסביר זאת.

נתחזק ונלך באורחותיו של הרבי, ובמהרה נזכה להתראות עמו בגאולה האמיתית והשלימה, "והוא יגאלנו".

התעקשות על אוכל כשר שהחזירה בתשובה

כשהייתי בטירונות בצבא לא היה לי מה לאכול, כי המטבח הצבאי לא היה כשר ולא היה הבדל בין חלב לבשר. הייתי החייל הדתי היחיד מבין כל החיילים. יכולתי לאכול רק ירקות.

המפקד ריחם עליי. הכנסנו לקופסת שימורים גדולה גזר וקישוא והכנו מרק חם. שני חיילים שראו את התעקשותי על כשרות, חזרו בתשובה והקימו בתים שומרי תורה ומצוות.

פעם יצאנו למסלול הליכה של עשרה קילומטרים. לפני זמן מנחה, שאל אותי המפקד כמה זמן צריך לתפילה. בעצה עם חבריי, שייחלו מאוד להפסקה קצרה, ביקשתי מהמפקד הפסקה של 20 דקות לתפילה, וכולם היו מרוצים. כעבור זמן, חמי פנה לראש אכ"א ואמר, שלחתנו אין מה לאכול בצבא. "למה לא אמרת לי?" הגיב הקצין הבכיר ותוך זמן קצר הועברתי לקריה.

הזוית האישית

התלמיד שלום דב רבינוביץ תיעד את סיפורו של הרב בערקה מנדלזון בחב"ד בנים אוהלי מנחם, ביתר עילית, התשפ"ד 2024.