מאגר סיפורי מורשת

שמי נילי הרפז, נולדתי בתל אביב בשנת 1944, בין שתי מלחמות: שנה לפני סיום מלחמת העולם השנייה וארבע שנים לפני מלחמת השחרור. בשנה שנולדתי הייתה דאגה רבה במשפחתי לבני המשפחה שנשארו בפולין ולא ידעו מה עלה בגורלם. אבי נקרא שלום ואימי נקראה יהודית. שניהם עלו מפולין בשנת 1933 – אבי עלה עם חבריו מתנועת הנוער ואימי עלתה עם משפחתה.

מקור השם נילי הוא נצח ישראל לא ישקר. זה היה שמה של המחתרת היהודית שהוקמה בשנת 1915 בתקופת מלחמת העולם הראשונה כדי לסייע לבריטים לכבוש את הארץ מידי התורכים. שמות חיבה: נילוש, נילינקה והנכדים מכנים אותי בשם טטה. היה לי אח בכור שנפטר ויש לי אח צעיר ממני.

בזמן ילדותי שיחקנו הרבה משחקי שכונה כמו מחבואים, תופסת, מחניים ועוד. בבית שיחקנו בדמקה, מונופול, שח-מט וארץ עיר. לא היו לנו טלפונים בבתים ולכן נהגנו לקרוא לחברים על ידי שריקה מוסכמת. בבתים היו מקררי קרח ואחת לשבוע היה מגיע לרחוב מחלק הקרח עם עגלת סוס, מצלצל בפעמון וקורא לשכנים לרדת לקנות את הקרח. הילדים היו רצים אחרי העגלה ואוספים את חתיכות הקרח שנפלו. הקניות היו במכולת השכונתית או בצרכניה. לא היו אז משקלים דיגיטליים או קופה רושמת, ובעל המכולת היה עושה את החשבון על דף נייר ושוקל עם משקולות מתכת.

אהבתי מאוד את החגים המסורתיים ופעמיים בשנה כשאבא היה הולך לבית הכנסת (בראש השנה וביום כיפור) היינו מתלווים אליו. זכור לי שחששתי כילדה אפילו לכתוב ביום כיפור והייתי מכינה שיעורים יום לפני. בחג שבועות היינו באים עם סלי ביכורים, לבושים בלבן עם זרי פרחים על הראש. מצעדי יום העצמאות התקיימו בתל אביב (מאחר שירושלים הייתה עיר מחולקת) והיינו מגיעים מוקדם לתפוס מקום על שפת המדרכות כדי לחזות במצעד.

בבית הספר היסודי למדנו שמונה שנים עד לתיכון. למדנו את מקצועות הלימוד שנלמדים גם היום, אולם היו לנו גם שעורי זימרה (למדנו שירים ולנגן בחלילית) ושעורי מלאכה. בבית הספר הייתה אחות שאחת לשבוע הייתה עוברת בין הכיתות ובודקת את ראשי הילדים (בדיקת כינים), בדיקת ציפורניים ואם יש לנו מפית אוכל. לשעורי התעמלות היינו באים עם נעלי התעמלות בשקית בד ומחליפים נעליים לפני שעור ספורט ושוב לאחריו (אסור היה ללכת עם נעלי ספורט כי זה נחשב לא בריא).

בכל כיתה הייתה קופסת קרן קיימת ובימי שישי היינו מביאים תרומה כדי לגאול אדמות בארץ. בתיכון למדתי בתיכון חדש בו למדו רבים מהתלמידים שהשתייכו לתנועות הנוער ובכל יום שישי היינו מגיעים לבית הספר עם חולצה כחולה ושרוך בהתאם לתנועה אליה השתייכנו. רובנו השתייכו לתנועות הנוער: השומר הצעיר, המחנות העולים, הנוער העובד והלומד. אני השתייכתי לתנועת המחנות העולים. מנהלת בית הספר טוני הלה ז"ל (שגם הקימה אותו) ראתה בבית הספר לא רק מסגרת לימודים אלא גם מקום לחינוך לערכים. למדנו את כל מקצועות הלימוד לבגרות אך גם אמנות, פילוסופיה וערבית.

תנועת הנוער תפסה מקום מאוד מרכזי בחיינו. השתייכתי לתנועה המאוחדת שאת מרבית זמננו החופשי בילינו בה. חרשנו את הארץ בטיולים וחונכנו לצאת להתיישבות בקיבוצים. עם סיום התיכון התגייסתי לצה"ל ושרתי בבסיס טירוניות בתפקידי הדרכה. לאחר השחרור למדתי באוניברסיטת ת"א ועסקתי בהוראת לשון וספרות עד לפרישתי לפנסיה.

הזווית האישית

ההשתתפות בתכנית הייתה עבורנו חוויה מיוחדת ומרגשת מאוד. תכנית זו חשובה לקשר הבין דורי במיוחד במדינה שלנו. רוב תודות למוזיאון "אנו", לבית הספר "גורדון" ובמיוחד ללילך פסי שניהלה את הפרויקט במיומנות ובאהבה.

רני: לי היה מאוד כיף בתוכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי נילי ואני מאחל לה הרבה בריאות אושר ושמחה.

סבתא נילי: חוויתי חוויה מיוחדת במינה מעצם הפעילות המשותפת. גיליתי את הידע הרב שיש לנכדי בתחומים רבים, מהסקרנות שלו, ומזמן האיכות שהיה לנו יחד. יש לי נכד חכם, סקרן, בעל מוטיבציה מדהימה בכל מה שהוא עוסק בו החל בלימודים וכלה במגרש הכדורגל. רגיש מאוד לבני אדם באשר הם.