מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב  דורי

סבא אריה יהודה חיימזון עם הנכדה ליאן חיימזון בת נמרוד חיימזון מביאים את סיפורה של משפחת חיימסון (חיימזון)

סבא אריה יהודה מספר לנכדתו ליאן

פרטים ורקע כללי

שמי הוא אריה יהודה (ביידיש קראו לי יהודה לייב), על שמו של האבא של אימא שלי, סבתא רבתא שלך, סבתא דבורה. שם המשפחה שלנו מדורות היה חיימזון – ויש האומרים שמשמעותו הינה – בן חיים.

נולדתי בישראל בשנת 1948, (8.7.1948), בעיר ירושלים, עם הקמת המדינה. נולדתי בשכונת מאה שערים בירושלים שהינה שכונת מאד חרדית בירושלים.

שורשיה של המשפחה שלנו הם בארץ ישראל.

אבא שלי ז"ל, ששמו היה – חיים דב בער, שהינו הסבא רבא שלך, נולד בעיר חברון, היכן שקבורה רחל אימנו במערת המכפלה. הוא היה דור 14 בארץ ישראל, אני דור 15, אבא שלך נמרוד הינו דור 16, ואת ליאן חיימסון הינך דור 17 בארץ ישראל.

אימא שלי ז"ל, ששמה היה דבורה יהודית, אותה הכרת ואת ודאי זוכרת, סבתא דבורה, שהינה סבתא רבתא שלך, נולדה בירושלים, בשכונת בית ישראל הישנה, שהינה שכונה חרדית.

אבא שלי כאמור נולד בחברון, ומשפחתו חיה בחברון שנים רבות, בין הערבים ובשכנות טובה עם הערבים, עד למאורעות 1929, שאז ערביי חברון פרעו (עשו פרעות) ביהודים שחיו בחברון, והבריטים ששלטו בארץ, פינו את המשפחה של אבי מחברון לירושלים. משפחת אבי הגיעו כפליטים לירושלים והתיישבו בשכונת "מאה שערים" שהינה שכונה מאד חרדית בירושלים.

סבא וסבתא שלי – נפתלי ושושנה חיימסון, (נפתולה ורייזלה) פתחו חנות מכולת בשכונת מאה שערים ממנה פירנסו את משפחתם שמנתה שמונה נפשות: סבא וסבתא, חמש בנות, ואבא שלי, הבן היחיד.

אני נולדתי בזמן ההפצצות של הלגיון הערבי משכונת "שייח גערך" על ירושלים, והיו מסתירים אותי בבור שהיה מיועד לאגירת מים, שהיה בחצר הבית .

הרכב המשפחה

אני הילד השלישי והצעיר במשפחה. יש לי שתי אחיות, לאה אתגר הבכורה, ושלומית שונברגר אחריה. לאה אתגר חיה בארץ ויש לה שלושה ילדים, ושלומית שונברגר חיה כ-50 שנה בארה"ב ויש לה ארבעה בנים שחיים באמריקה. אני נשוי ליהודית לבית מייטק, ויש לנו שני בנים, חי (ששמו המלא חיים דב) על שם אבי ז"ל ונמרוד, אבא שלך.

ילדותי

בגיל 3-4 במקום לגן חילוני נורמאלי, שלחו אותי ללמוד בתלמוד תורה (חיידר) בשכונת מאה שערים, אצל הרב "המלמד" ששמו כזכור לי "רב אושר מידידוצקי". משכונת מאה שערים עברנו לשכונה חרדית אחרת בשם "מקור ברוך" שם גרנו בדירת שני חדרים- בדמי מפתח, ברחוב הטורים.

בשנים אלה, לא היתה לנו מכונית, בבית לא היה מקרר ולא גז, והיו מבשלים על פתילייה. היינו משחקים עם קורקינט שהיינו בונים מקרש, שהיינו מרכיבים לו קוגלגרים של מכונית, וזה היה צעצוע ומשחק מאד נפוץ.

בחיידר היה עוזר לרבי שנקרא ה-"שמש" (שמאס) והוא היה בסוף היום מעמיד את כל הדרדסים בשורה ובאותו סמרטוט רטוב היה מנקה לדרדסים את הפנים, ועובר מאחד לשני. הואיל ואני גרתי הכי רחוק, הייתי אחרון בשורה והסמרטוט שהיה מגיע אלי כאחרון בשורה, היה כבר מלא בנזלת של כל הילדים.

לסבא שלי שהיתה חנות מכולת בשכונת מאה שערים, תפקיד הילדים במשפחה היה ללכת עם עגלה מעץ למאפיית ברמן, ולהביא לחם למכירה במכולת. אני כילד קטן, הייתי רץ אחרי העגלה שנדחפה על ידי הנכדים היותר מבוגרים במשפחה.

מירושלים עברנו לנתניה ואחרי נתניה עברנו בשנת 1955-56 לעיר אשקלון שם העברתי את שנות ילדותי ובחרותי, מילד בשכונה חרדית הפכתי באשקלון, לילד צבר ארץ ישראל, עם חיים חילוניים נורמלים. עם המעבר לאשקלון קיבל אבי את משרת מנהל דאר אשקלון ואמי עבדה כמורה בבית הספר הממלכתי כצנלסון בעיר מגדל אשקלון וחיינו היו חיים של משפחה ישראלית רגילה.

באשקלון, אבא שלי ז"ל עמד על כך שאלך כל יום אחרי בית הספר ללמוד עם הרב בבית הכנסת, שלימד את ילדי הדתיים בעיר, שעה שיעור גמרא, שעה לימוד תורה ולסיום היה מספר לנו סיפורי צדיקים.

הבילוי האהוב היה בחוף הים, בו היינו שורצים ימים שלמים. הייתי חבר פעיל מאד בתנועת הצופים, הייתי מדריך בשבט הצופים וגזבר השבט. יצאתי למחנות עבודה עם הצופים, לג'מבורי השנתי.

תחביבים

אספתי בולים ומעטפות, וההשתתפתי בחוג בולאים. פעילות רבה כאמור בצופים. אספתי פרפרים וכל מיני חרקים.

במלון של אבא שלי באשקלון, התארח אורח עם משלחת ארכיאולוגית מאוניברסיטה בפיטסבורג פנסילבניה בארה"ב, שהייתה קשורה למוזיאון קרנגי בפיטסבורג. הוא דרבן אותי לאסוף פרפרים וחרקים ולשלוח אותם לתצוגה במוזיאון באמריקה. הוא צייד אותי בציוד מיוחד לאיסוף חרקים ופרפרים, והייתי מייבש את הפרפרים שתפסתי, מזריק להם חומר משמר, אורז אותם בשקיות מיחדות ושולח אותם לאמריקה, שם הם הוצגו בתערוכה.

מאכלים

אימא שלי ז"ל הייתה בשלנית מעולה, וגם בשנים ההם חיינו בעוני, בירושלים בשכונות החרדיות, היתה מבשלת מטעמים באמצעים הדלים שהיו לנו. ביום שישי בצהריים הייתה מבשלת קציצות ברוטב עגבניות, עם פירה, טעם גן עדן הזכור לי עד היום. לשבת ויום טוב, הייתה מכינה, דג פילה בקלה מטוגן כמו שניצל, ומבושל בתוך רוטב עגבניות. גפילטא פיש- דג ממולא, מרק עוף עם קרעפלך או קניידלך ובשבת ויום טוב גם עוף. וגם קוגל מאטריות. בימי השבוע לא אכלו לא בשר ולא עוף, כי אלה לא היו בנמצא.

מנהגים

ביום שישי, אחרי בית הספר, היה תפקידי לצחצח את כל הנעליים של כל בני המשפחה. הצחצוח היה טכס שלקח זמן רב ובסיומו הייתי מקבל פרוסה חלה טרייה,עם מס זיתים, או עם חתיכת גבינה מלוחה, זיתים וגבינה מלוחה היו קונים רק לשבת.

בילוי בחופשות

בחופשות מבית הספר, היינו יוצאים לטיולים עם הצופים, כמו למשל מסע מים לים, היינו יוצאים מחוף הים בחוף אכזיב והולכים ברגל שלושה ימים, עד לים כנרת. היינו יוצאים למחנות עבודה, לדוגמא שילדה מהכיתה שהייתה לי משפחה בקיבוץ צרעה, היינו כל החברים יוצאים לעשרה ימים למחנה עבודה בקיבוץ צרעה. בבוקר היינו עובדים בקיבוץ, מי ברפת, מי בלול ומי בחדר אוכל ואחרי הצהריים מטיילים ונהנים מאווירת הקיבוץ.

בחופשות הפסח, היינו יצאים לצעדת ארבעת הימים עם הצופים או הגדנ"ע, מסע ברגל שהיה יוצא מהרי בית שמש עד לירושלים והיה נמשך ארבעה ימים ומסתיים במצעד בכניסה לירושלים – חוויה מיוחדת במינה. לא נסענו בחופשות לחו"ל כי לא היה כסף לנסוע לחול, לא נסענו לבתי מלון לחופשות, היינו שמחים בחלקנו במה שהיה.

אבא בונה בית מלון באשקלון

בשנת 1957-8 החל אבי לבנות בית מלון בעיר אשקלון, בתחילה ניבנה בית מלון בסגנון מוטל דרכים, מאולר יותר נוספה מסעדה, ואחריה אולם חתונות גדול ל-500 איש ועוד חדרים. אבא שלי הקים עסק משפחתי גדול ולהצלחתו נרתמה כל המשפחה. אבי ניהל את החלק העיסק, אמי ניהלה את החדרים, המטבח וחדר האוכל, שלומית אחותי עבדה בקבלה, אני עבדתי בהתחלה במחסן, אח"כ כחצרן ובהמשך כברמן.

עם התבגרותי, אבא לימד אותי את רזי ניהול המלון והמסעדה, הפכתי ליד ימינו בניהול המלון והעסק בכלל. אחרי שחרורי מהצבא מוניתי לנהל את העסק המשפחתי כולו וניהלתי אותו מספר שנים.

 תמונה משפחתית – בטיול ג'יפים

הזוית האישית

ליאן: נהנתי מאוד לעבוד עם סבא ולגלות דברים חדשים ומעניינים שלא ידעתי על משפחתי.