מאגר סיפורי מורשת

אני אלי לירן, נולדתי ב1944 בעיר חיפה.

אני סבא של נורית ועמרי, אבא של רועי , אביהם, ונשוי לנעמי שהיא סבתם,

נולדתי לאם צברית בשם חולדה, ולאב קנדי ששמו חיים. שם משפחתנו היה ליפשיץ ושונה ללירן, עם יציאתנו לשליחות בארה"ב.

סיפורי יעסוק בלחימה לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים

תקופת ההמתנה לפני המלחמה

 גויסנו כשלושה שבועות לפני פרוץ המלחמה ושהינו בפרדס, תוך שאנחנו מתאמנים לקראת צניחה קרבית מתוכננת, ליד אל עריש בסיני. כשלושה ימים לפני פרוץ הלחימה, ארזנו את כל ציוד הלחימה שלנו, לקראת הצניחה המתוכננת, והועברנו לחניון מעל תל נוף, שדה התעופה הצבאי ממנו היינו אמורים להמריא לצניחה. בפרוץ הלחימה קיבלנו הוראה לפרק את כל הציוד הארוז, ולעלות לאוטובוסים לקראת לחימה בירושלים. עדיין לא ידענו מה תפקידנו בלחימה. אותנו המפקדים לקחו בג'יפים וקומנדקרים, וכל יתר הכוח עלה באוטובוסים דרך נחל כיסלון לירושלים. האוטובוסים הגיעו לבית הכרם והמפקדים עלו לגג בית ההסתדרות, לקבלת קבוצת פקודות ממפקד פיקוד מרכז, ומפקד החטיבה מוטה גור- על תפקידנו בלחימה. הפקודה היתה לכבוש את השכונות סביב ירושלים העתיקה, ולחבור לכוח בהר הצופים. כוח הצנחנים מנה חמישה כוחות: שלושה גדודים, סיירת וחבורת פיקוד. אני הייתי לוחם ומפקד בגדוד 28 פלוגה א'. 

הלחימה על שחרור ירושלים, מנקודת מבט אישית של לוחם צנחנים

 מסגרת המשימות שלנו כללה חציית שטח ההפקר בין ירושלים הישראלית, לבין ירושלים הירדנית. היינו אמורים להיכנס לדרך שכם, להתפצל דרך סלאח א-דין ולהגיע עד מוזיאון רוקפלר, כמשימת היום הראשון. תפקידם של הגדודים האחרים היה להקיף את העיר העתיקה ממערב וממזרח, לחבור לכוח בהר הצופים, שם נלחמו מלחמת גבורה בגבעת התחמושת, ובית הספר לשוטרים.

צעדנו ברגל מבית הכרם אל נקודת הפריצה שלנו, תוך חציית שטח ההפקר, שהיה מטווח על ידי הלגיון הירדני. הפריצה היתה קשה ועלתה לנו באבדות כבדות. צלחנו את השטח ופנינו לדרך שכם, שלאורכה היו מתחמי ביצורים כבדים של הלגיון, לאורך הגבול עם ישראל. הלחימה הייתה קשה מאוד, עם אבדות בנפש.

עד שהגענו לאזור שער מנדלבאום, שם נתקלנו במוצב פיקודי עיקרי של הירדנים, שהתמקמו בסמטה בה נהרגו שלושה ממפקדנו, ולסמטה זו קראנו "סמטת המוות". המשכנו בלחימה תוך התפצלות, חלק מהגדוד המשיך בדרך שכם, ואנו חצינו את שטח בית קברות ואת דרך סלאח א-דין, וכבשנו את מוזיאון רוקפלר.

הכל תוך כדי כך שהירדנים יורים עלינו מרגמות ונשק שטוח מסלול מחומת העיר העתיקה. במוזיאון רוקפלר סיימנו את יום הלחימה הראשון.

בלילה הצטיידנו בתחמושת, וקיבלנו פקודות לעלייה רגלית להר הצופים, עד אוגוסטה ויקטוריה, שם עם אור ראשון קיבלנו קבוצת פקודות ממפקד החטיבה, על כניסה לעיר העתיקה, בעקבות החלטת הממשלה לעשות כך.

ירדנו מאוגוסטה ויקטוריה דרך כנסיית גת שמנים וחצינו את הוואדי דרך הגשר. על הגשר הטנק שלנו נפגע מבזוקה, והדרדר על הג'יפים של הסיירת, ובעקבות זה, נהרגו שם ארבעה חיילים, חיילים נוספים נפצעו. מכאן המשכנו לעלות לעבר שער האריות, תוך ירי אל החומה ממנה ירו עלינו, ופרצנו את שער האריות עם זחל"ם ונכנסנו לסמטאות העיר העתיקה. פנינו אל רחבת הר הבית, וחצינו אותו בריצה. הגענו לשער ממנו ירדנו לרחבת הכותל המערבי, שהייתה רק סמטה צרה מאוד. בעיר העתיקה כבר כמעט ולא הייתה לחימה, מחשש לפגיעה במקומות מקודשים לכל הדתות. הייתה התרגשות גדולה, החל מהרגע שנכנסנו לעיר העתיקה, שהגיעה לשיאה עם הגעתנו לכותל המערבי וסיום הלחימה.

הזווית האישית

סבא אלי: עומרי, למדתי להכיר אותך, עוד יותר טוב, תוך כדי הסיפורים, אותם חלקתי עמך, למדתי את מידת ההתעניינות שלך, הריכוז, ויכולות ההכלה שלך, למצבים אותם תיארתי בפניך. כיון שתיארו גם מצבי קרב, הן בכיבוש ירושלים, במלחמת ששת הימים, והן בצליחת תעלת סואץ, כצנחן, כשיומיים אחרי כן נפגעתי, במלחמת יום הכיפורים. היה לי מרתק לשמוע גם ממך, מחוויות הלימודים, והחברויות שלך, ובכלל, התברכתי בכך שאני סבא שלך, ושל אחותך. אתם מתנת חיי, מאחל לך שיתממשו בך כל שאתה רוצה ומאחל לעצמך, רק זכור, בכוחך להשיג כל שתרצה, הגם שלעיתים זה מחייב מאמץ רב, אבל תבחן, בפני עצמך בעיקר, במידת הנחישות שלך, לממש את רצונותיך אלו. אוהב סבא.

עומרי: סבא, דרך הסיפורים שלך, הכרתי אותך הרבה יותר טוב, למדתי איך היית בעבר וגם עכשיו, דרך הדברים שתיארת לי במלחמת ששת הימים, וגם במלחמת יום הכיפורים. אני מאחל לך שכל מה שליבך חשק בו יתגשם, אפילו דברים כמו חדי קרן. ואני מאוד מקווה שנבלה ככה שוב. אוהב  בלי כאב מכל הלב עמרי.