מאגר סיפורי מורשת

סבא דורון לזר מספר: נולדתי ברומניה להורים ניצולי שואה, שהגיעו לרומניה אחרי שהיו בגטו. כשנולדתי אחי הגדול היה בן 12, עלינו לארץ ישראל כשהייתי בן חמש.

אני זוכר שהגעתי לגן ולא ידעתי כלל את השפה העברית ומצאתי את עצמי בוכה במהלך כל היום.

גרנו ביבנה ושם היה קיבוץ גלויות: עולים מרומניה, פרס, טורקיה, מרוקו ועוד, כולם היו בני אותו המעמד. אבי עבד מאוד קשה כדי לפרנס את המשפחה ברומניה, אבי הגיע ממעמד גבוה מאוד ועבד בעבודה מכובדת. בארץ אבי נאלץ לעבוד בעבודה פיזית שלא תאמה את כישוריו על מנת להתפרנס.

כשסיימתי את כיתה ז' עברנו דירה לרחובות כדי לגור קרוב לסבא וסבתא שלי. המעבר היה לי מאוד קשה ולא מצאתי את עצמי מבחינה חברתית. לא הוזמנתי למסיבות ולא שיתפו אותי במשחקי כדורגל. בנוסף הייתה לי הידרדרות בלימודים והפכתי מתלמיד טוב לתלמיד גרוע.

באחד משיעורי הספורט הבנים שיחקו כדורגל ואני ישבתי בצד כי לא נבחרתי לשחק, למרות שהייתי שחקן ממש טוב. עד שהיה חסר שחקן לאחת הקבוצות וצירפו אותי למשחק. אז גילו שאני שחקן ממש טוב ומאז היו לי חברים. מצאתי את עצמי במרכז החיים החברתיים בבית ספר, גם בלימודים התחלתי להשתפר בשלב הזה.

בגיל 16.5 חברים שלי החליטו שהם רוצים לשחק כדורגל בקבוצה ולכן הלכו ונרשמו למועדון מכבי רחובות בקבוצת הנוער. הורי התנגדו שאצטרף, מכיוון שהמשחקים מתקיימים בימי שבת והם לא רצו שאפספס את ארוחת הצהריים המשפחתית. כעבור שלושה שבועות כשכל החברים התאמנו ושיחקו, לחצו עלי להצטרף והצטרפתי. הלכתי לאימון הראשון שלי איתם. התלבשתי ויצאתי למגרש, התחממתי עם כדור והקפצתי כדור מרגל לרגל, היות ויש לי שליטה מעולה בכדור הקפצתי עד שהתעייפתי וזה יכול להיות כמאה הקפצות. המאמן ראה אותי מקפיץ מבלי ששמתי לב והוא מאוד התלהב וסימן אותי. התאמנתי עם כולם כמובן, הוזמנתי על ידי המאמן למשחק למרות שלא היה לי כרטיס שחקן.

המשחק הראשון שלי היה דרבי נוער של מכבי רחובות נגד מכבי שעריים לשעריים היו שחקנים ממש טובים קבוצה מאומנת מאוד לעומתינו קבוצה חדשה. שיחקתי בתפקיד בלם שמאוד אהוב עלי, הקבוצה היריבה לחצו עלינו כל המשחק ואני נתתי משחק מצוין והם לא הצליחו להבקיע גול,ירדנו למחצית ובדרך לקח אותי לשיחה המאמן של שעריים שמיום או קרי למחרת אגיע לאימונים שלהם ואצטרף אליהם. לא נתתי תשובה במקום ואמרתי שאחשוב על זה. נכנסתי לחדר הלבשה ושם חיכה לי המאמן של מחלקת הבוגרים ונגש ישר לעניין, "אני נותן לך זוג נעלי כדורגל שלי שהם חדשות ורוצה שתהיה חלק מהסגל שלנו", אני מאוד התלהבתי שבגיל כזה צעיר אני אשחק עם הבוגרים.

כעבור שבוע הבעלים של הקבוצה הגיע לבית הוריי והוא הוציא לי צ'ק והסיע אותי למועדון. הרגשתי בעננים שאני מתוגמל בכסף ומשחק בבוגרים ולוקחים אותי מהבית. כך זה עבד עד לגיוס שלי לצבא, המועדון מאוד רצו וניסו שיגייסו אותי ליחידה פתוחה על מנת שאמשיך להתאמן ולשחק. התוכנית לא יצאה לפועל והמערכת הצבאית החליטה לגייס אותי ליחידה קרבית להיות לוחם בגולני. לא הסכמתי להתפנות לגולני בטענה שאם כבר אני רוצה להתנדב לצנחנים בבסיס קליטה ומיון היה אוהל של מסורבי פינוי. לפתע נכנס קצין ושאל אותי למה אני לא מתפנה? סיפרתי לו, והוא ענה לי תתפנה ובבסיס גולני תגיד שאתה רוצה לצנחנים.

כמובן שלא יצא לפועל ברגע שהגעתי הבנתי שזה הולך להיות הבית שלי ומאותו רגע התאהבתי בגולני והפכתי להיות חייל מצטיין. אחרי הכשרה של שמונה חודשים של חייל חי"ר וסיימתי אימון הלוחם. קיבלתי זימון ישיר לקורס מ"כים ( קורס מפקדים) משך הקורס כחצי שנה וסיימתי בהצטיינות. משם עליתי לגדודים והייתי מפקד. אהבתי מאוד את הפעילות שביצעתי, פעילות מבצעית וגם אימונים קשים מאוד. כמו כן, מאוד אהבתי את החיילים שלי בתחושה של האחריות הפיקודית שלי על חיילים והשליחות, הרגשתי בעננים.

לאחר מספר חודשים בגדוד, קיבלתי זימון לקורס קצינים. בטרם יציאתי לקורס קצינים יצאתי לקורס צניחה כמתנה על היותי מפקד מצטיין. קורס הקצינים היה מאוד מאוד קשוח וסיימתי אותו גם בהצטיינות. עם סיום הקורס האחריות שלי גדלה בהרבה ומצאתי את עצמי מפקד על כעשרים חיילים ואני המפקד הישיר שלהם. כך התקדמתי בתפקידים בצבא והוריי התמלאו בגאווה. כמובן שתחום הכדורגל ירד מהפרק והחלטתי שאני ממשיך בקריירה צבאית.

קריירה זו נמשכה כ – 25 שנים במערך הצבאי, שירות קשוח ומהנה. ברצוני להוסיף שגם בני התנדב לגולני ועבר את אותו מסלול שלי, ללא יציאה לקורס קצינים כי זה הצריך חתימה והשארות בצבא הקבע וזה לא היה בתוכניות שלו.

סבא דורון בתקופת הצבא

סיפורו של החפץ במשפחה – מטקה

סבא רבא (אבא של סבא דורון) קנה לסבא שלי (דורון) את המטקה בילדותו, בשנת 1969.

זוהי מטקה למשחק שולחן פינג פונג, הגודל הוא כף יד גדולה עשוי מעץ ועליו מולבשים משני צידיו גומי צד אחד של המטקה משמש להגנה והצד השני של המטקה משמש להתקפה.

 המטקה

סבא מספר: "בהיותי בן 13 סבא רבא קנה לי את המטקה, המטקה הייתה יקרה מאוד כי היא הייתה מקצועית, נהגתי לשחק מדי יום במועדון השכונתי. היות והיו הרבה ילדים שרצו לשחק אז כללי המשחק היו שהמנצח במשחק מזמין את השחקן הבא שבתור לשחק. היות והייתי שחקן טוב נוצר מצב שאני משחק מרגע פתיחת המועדון עד לסגירתו. המטקה נשמרה אצלי עד היום. המטקה שימשה אותי במשך כל השנים שבהם שיחקתי פינג פונג ולאחר מפגש זה אני מעניק מטקה זו לנכדי הבכור עילי".

הזוית האישית

הנכד עילי: נהניתי לשמוע את הסיפור של סבא ולמדתי מושגים חדשים בצה"ל.