מאגר סיפורי מורשת

שמי שירה רבקה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב-דורי עם סבתי, דליה כהן. יחד אנו מתעדות את סיפור חייה של סבתי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

בית ההורים

סיפור חייה של סבתא דליה מתחיל עוד לפני שנולדה. בשנת 1947, אימא של סבתא דליה, יטי גליק, הייתה על אנייה במטרה לעלות לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער עם קבוצת נערות. אביה, חיים גרשון, היה גם הוא על אותה האנייה במטרה לעלות לארץ. הם לא הכירו זה את זו קודם לכן. האנייה הגיעה לחופי ארץ ישראל, אך גורשה על ידי הבריטים לקפריסין. כל היהודים שהיו על האנייה נאלצו לחיות בקפריסין, ושם הכירו הוריה של סבתא דליה והתחתנו.

מספר חודשים לאחר שהגיעו לקפריסין, הם הורשו לעלות לארץ ישראל בשנת 1948, לאחר שהבריטים עזבו את הארץ ודוד בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. בתחילה, המשפחה גרה בצפת, ולאחר שאמה של יטי עלתה גם היא לארץ, עברו לגור ביפו. אביה של סבתא דליה, חיים גרשון, עבד כמוכר סודה, ואמה, יטי, הקימה בבית מכבסה. נולדו להם שלושה בנים, ולאחר מספר שנים עזבו את יפו ועברו לגור במושב שדה אילן בגליל התחתון, שם היה להם משק: פרות ותרנגולות. הם מכרו עופות, ביצים וחלב לתנובה.

לאחר מספר שנים נולדה סבתא דליה להורים חיים גרשון ויטי, והצטרפה לשלושה אחים גדולים: דוד, אפרים ויונה. הם גרו בבית קרקע קרוב לכינרת, שכלל מטבח, סלון, שני חדרי שירותים, מקלחת אחת ושלושה חדרי שינה. כשהייתה בגיל 6 הרחיבו את הבית, שכלל בתחילה שני חדרים, מטבח קטן ושירותים בחוץ. בכל ערב שבת הם אכלו גפילטע פיש ובחגים מאכלים מיוחדים, כגון: קרפלך ומרק בסעודה מפסקת, פרגולך בשבועות, כרוב ממולא בשר בפורים ובורשט בפסח.

סבתא דליה עם הוריה במושב שדה אילן

זיכרון ילדות

בילדותה בשדה אילן, היו לסבתא דליה שתי חברות טובות, טובה ומרגלית. כל אחר הצהריים נפגשו, תחילה עבדו בעבודות במשק כדי לסייע להורים ואחר כך פטפטו והלכו לטייל. המשחקים ששיחקו בהם כללו קלאס, חמש אבנים וגומי. בשעות הפנאי הייתה עם חברות וקראה ספרים כגון "טירת הכובען" ו"פוליאנה".

בית הספר

סבתא דליה למדה בבית ספר יסודי בקיבוץ לביא. בין המקצועות שנלמדו שם היו חשבון, כלכלת בית, נגינה בתופים, תורה ותפירה. הייתה משמעת בבית הספר, והעונש על הפרת המשמעת היה לצאת החוצה מהשיעור. לא הייתה תלבושת אחידה. מורה שזכורה לה במיוחד היה ג'ו, שהיה קפדן מאוד ובדק מבחנים אמריקאיים בעזרת טופס עם חורים לתשובות הנכונות. שיעור שלא אהבה במיוחד היה התעמלות, אך אהבה שיעורי תפירה וכלכלת בית. בבית הספר היה חדר אוכל ובו ימים שבהם אכלו ספגטי. המאכל האהוב עליה היה ניוקי, והיו גם ממתקים כמו קרמבו וארטיקים. היא הייתה בתנועת הנוער בני עקיבא, אך בגלל מיעוט הילדים במקום שבו גרה, לא היה חלוקה לשבטים וכולם היו בשבט אחד גדול.

זיכרונות משנות העשרים

סבתא דליה אהבה מאוד לשמוע מוזיקה. בילדותה אהבה במיוחד את יהורם גאון ולהקת פרחי לונדון. הם אהבו מאוד לרקוד ריקודי הורה. בכל רחוב היה טלפון ציבורי אחד, וזה היה אמצעי התקשורת בינה לבין חברותיה. תכניות הבידור שאהבה לראות כללו סרטים והצגות.

אהבה ומשפחה

בעבר, הקשרים הזוגיים נרקמו באמצעות שידוכים, חברים משותפים והסניף. ההורים היו לעיתים עסוקים בעבודה ובניהול הבית, אך החגים והשבתות היו זמן חשוב לאיחוד משפחתי. סבתא דליה הכירה את בן זוגה, יורם כהן, בתקופת השירות הלאומי שלה, שם הדריכה יחד עם חברה קרובה. אותה חברה הכירה לה את אח של גיסה, וכך נרקם ביניהם קשר מיוחד שהוביל לאהבה ולחיים משותפים. סבתא דליה מנהלת כיום אולפן לעולים חדשים, וסבא יורם עובד בצה"ל כמהנדס אלקטרוניקה. כיום הם מתגוררים במושב גמזו, בו גידלו יחד שבעה ילדים. המשפחה התרחבה עם השנים ויש להם כיום עשרים ואחד נכדים.

הזוית האישית

סבתא דליה: מאוד התרגשתי ששירה רבקה הגיעה אלי לראיין את סיפור חיי. הרגשתי שיש לי קשר הדוק עם נכדתי והיה חשוב לי לספר לה כיצד התמודדנו במושב וסיפקנו מזון חיוני לתושבי המדינה.

שירה רבקה הנכדה: היה לנו מאוד כיף לכתוב את הסיפור ביחד. הצלחתי להכיר את סבתי יותר טוב. אני לוקחת ממנה את התכונה שחשוב להסתכל תמיד בעין טובה על כל דבר שקורה לך בחיים.