מאגר סיפורי מורשת

קורות משפחתי, שנים ראשונות בפרס

סיפורי מתחיל בשיראז שבאיראן (אז נקראה פרס). הוריי: אברהם ושרה, שהיו אז צעירים מאוד, הכירו בשידוך של קרובי משפחה. כאשר התחתנו בסוף שנות ה-40, אבי היה בן 18 ואמי בת 15-16. אני נולדתי הרביעי במספר, בשנת 1953. בשנים אלו גרנו בבית של סבא וסבתא מצד אבא במרתף. שמו של סבי היה באשי, ולסבתי קראו מונס. אחד הזיכרונות הראשונים שלי הוא משם – זכורה לי החצר בה היינו משחקים אני ואחיי. אבי ז"ל היה מנגן לנו בכינור ושר איתנו שירים.

הורי – אברהם ושרה בצעירותם

 תמונה שלי כתינוק בפרס

לסבי מצד אמי קראו אבא שירזי, ולסבתי קראו חנום ("גברת" בפרסית). כשעלו לארץ היא עברתה לחנה. חנה הייתה בעצם אשתו השנייה של סבי. אשתו הראשונה – שממנה היו לו תשעה ילדים נפטרה ממחלה ואז הוא התחתן בשנית עם סבתי שהייתה צעירה ממנו מאוד, ואף הייתה צעירה מהבת הראשונה שלו. עם סבתי הוא הביא שלוש בנות: אמי הבכורה, השנייה פוראן והשלישית בהי.

תמונה של סבי וסבתי מצד אמי‏ – חנה ואבא שירזי

העלייה לארץ והילדות

עלינו לארץ בשנת 1958, הייתי בן חמש. היינו אז אמי, אבי, וחמישה ילדים – אני הרביעי. כשעלינו לארץ, לחלקנו היו שמות לא עבריים – שמות פרסיים, והיינו צריכים "לעברת" אותם. למשל השם המקורי של אבי היה אראג'אן. פירוש השם בפרסית הוא "אבא יקר" ומכיוון שהשם של אמי היה שרה אבי החליף לאברהם. כמו אברהם אבינו ושרה אמנו. לכן לאחי הבכור החליפו ליצחק, לאחותי השנייה החליפו לאסתר, אחי השלישי – יעקב. שמי היה איראג' והחליפו ליוסף. אחותי החמישית – רחל. אחי השישי – בנימין ואחותי השביעית הקטנה עדנה, נולדו בארץ.

תמונת משפחה לפני העלייה לארץ. (אני הכי שמאלי)

כשעלינו לארץ גרנו ביבנה שהייתה אז כפר ונקראה כפר יבנה. גרנו במעברה בצריף רעוע מעץ שנקרא אז צריף שוודי. ללא חשמל או מים. השירותים מחוץ לבית היו בור באדמה מרחק כ- 20 מטר. הצריף לא היה אטום כראוי והיו דולפים מי גשם מהתקרה בחורף, ובקיץ היה בו חם מאוד.

עקב תקופת הצנע והמחסור במזון שהיה, היינו צריכים לגדל בעצמנו את האוכל שלנו. היה לנו שטח אדמה ליד הבית וגידלנו בו עצי פרי, ירקות, וגם בעלי חיים כמו תרנגולות, עיזים כדי לחלוב, וכן הלאה. בתור ילדים זכור לי שהיינו מוכרים חלק מהתוצרת כדי לעזור כלכלית בבית. למשל מכרנו חלב שחלבנו מהעיזה שלנו, וירק כמו נענע וכוסברה שסידרנו בחבילות. לאבי לא הייתה עבודה מסודרת, לא היה לו מקצוע ושפה. בזמנו המועצה המקומית ביבנה נתנה לו עבודות כפיים של כמה שעות בודדות ביום – נקראו עבודות "דחק", ותוך כדי לימדו אותו לעשות עבודות אינסטלציה, וכך הוא החל להתמקצע ועבד באינסטלציה.

למרות התנאים הקשים בשנים הראשונות לעלייתנו לארץ, דווקא זכורה לי ילדות מעניינת. הכי אהבתי לטייל בשדות, ולטפס על עצים. בתקופה זו היינו משחקים בחוץ הרבה- קלאס, 5 אבנים, גוגואים. היינו מכינים כדור מסמרטוטים ומשחקים אתו. בחנוכה שיחקנו בסביבון עם חוט, בשבועות שופכים מים אחד על השני. זכור לי גם משחק באדמה – מסמנים מעגל בחול, תוקעים סכין במרכז, וחותכים אתו שטחים שכובשים. מבית הספר והלימודים בשנים הראשונות בכפר יבנה זכורים לי קשיי שפה ולימודים, היה לי לא קל. להוריי לא היה זמן או יכולת לעזור. בתור ילד העדפתי יותר להיות בחוץ בטבע.

סביי וסבותיי והמשפחה המורחבת עלו לארץ בתחילת שנות ה-60. גם הדוד ודודה מצד אמי עלו בשנים אלו אבל לקריית גת. שם הם גם גרו בצריף כמונו, אני זוכר שמידי פעם הלכנו לבקר אותם בילדות.

תמונה שלי כנער

בשנת 1964 עזבנו את הצריף שגרנו בו שש שנים, ועברנו לבית קטן מאוד בהרצליה. דירת חדר וחצי. היה קשה וצפוף אבל בכל זאת היה טוב. אחרי כמה שנים אבא שלי חסך כסף והרחבנו את הבית. (עד היום אימא שלי גרה בו, כמובן שעבר כמה וכמה שיפוצים מאז). כדי לעזור במשפחה אני ואחיי יצאנו לעבוד בכל מיני עבודות, אני הייתי גנן בשכונה. בבית הספר בהרצליה, כבר הרגשתי שיותר קל לי בלימודים וחברתית. בבית ספר זה גם אימא שלי עבדה כמבשלת ועד היום חברים זוכרים את המטעמים שלה.

תמונה משפחתית – משנת 1969. מימין: אני, אמי, אחי יצחק, אבי, אחותי אסתר, אחי יעקב, אחותי רחל, למטה: אחותי עדנה, סבתי חנה ואחי בני

תקופת תיכון, בגרות וצבא

בתיכון למדתי בבית ספר מקצועי – אורט יד גיורא בהרצליה, בלימוד מקצוע חשמל.

התגייסתי בשנת 1971 לחיל הנ"מ מה שנקרא היום הגנה אווירית. הייתי מפעיל מכ"ם. היינו פרוסים בכל מיני מקומות בארץ בסיני, ובצפון.

השתתפתי במלחמת יום הכיפורים והיחידה שלי היא זאת שנתנה הגנה אווירית מפני מטוסים לחטיבת הצנחנים בפיקודו של אלוף אריק שרון, שחצו את תעלת הסואץ. בקרבות אלו חלה התפנית שבעקבותיה ניצחנו במלחמה.

תמונה מהשירות הצבאי בסדיר עם חברים בחצי האי סיני, אני בצד ימין למעלה

תמונה מהשירות הצבאי 

השתחררתי בשנת 1974, אך המשכתי לעשות מילואים. בשירות המילואים השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה והיחידה נתנה הגנה אווירית משדה התעופה הצבאי במחניים. את המילואים סיימתי בגיל 40.

השכלה, קריירה

לאחר שהשתחררתי בשנת 1974, למדתי לתואר חשמלאי מוסמך והתחלתי לעבוד בחשמל. תחילת הקריירה התרכזה בעיקר בתחום החשמל, ותוך כדי עבודה נמשכתי יותר גם לנושא הבניין. עם לימוד נושא הבנייה התפתחתי לכיוון של מנהל עבודה ומפקח בנייה בהמון פרויקטים ברחבי הארץ. התחלתי לפתח את עצמי בתחום הזה וכל מה שקשור לבניית בית מא' ועד ת'. ובהמשך גם למדתי ללימודי קבלן רשום. בתחום הבנייה עבדתי עד לאחרונה, כרגע אני בהפסקה, מתרכז במשפחה, נכדים ובתחביבים: חקלאות, גינה, בריכות דגים, סחלבים וטבע.

משפחה וילדים

נחזור לשנת 1985 בה הכרתי את אשתי, עליזה. הכרנו דרך חבר משותף שהכיר ביננו. התחתנו, נולדו לנו 4 ילדים: הבכורה היא אימא שלך שירן. גרנו אז בהרצליה בבית שבניתי. אימא שלך נולדה בשנת 1986, כשאני הייתי בשירות מילואים, ולא הייתי בלידה שלה. הייתי אז מוצב בצפון בהר מירון. הייתה שם יחידה סודית, שם נתנו הגנה אווירית על היחידה הזאת. באותו יום הודיעו לי מאוחר מידי, יצאתי מיד כשבישרו לי על הלידה. ירדתי ברגל את הר מירון במשך ארבע שעות, הר גבוה מאוד. הגעתי לכביש הראשי בשעה 6:00 בבוקר, עצרתי טרמפים, עד שהגעתי לכיוון המרכז, אך עד שהגעתי שירן כבר נולדה.

תמונה מחתונתנו בשנת 1985

תמונה שלי עם בתי הבכורה שירן, אמו של אופיר

בשנים שגרנו בהרצליה נולדו גם אבישי ויערה. בשנת 1994, באחת הנסיעות הכרתי את תל מונד והיא מצאה חן בעיניי, נראתה לי מקום כפרי יפה ורגוע והחלטנו לעבור אליה. אז עברנו לבית שבניתי בתל מונד, בה נולדה בתי האחרונה בר. בתל מונד אני גר עד היום ובה גם נולד נכדי הראשון – אופיר.

אני ואופיר נכדי

ציטוט, אמרה עם מסר אופיינית לסבא יוסי:

האיכר שזורע חיטה דואג ללחם שנה קדימה, החקלאי ששותל עצים בפרדס דואג לפרי לאכול 10-20 שנה קדימה, והעוסקים בחינוך הדור החדש דואגים להרבה דורות קדימה.

קישור לסרטון בו סבא יוסף לוי מסביר על הפרימוס המכתש והעלי

רקע לסרטון

בצריף ביבנה השתמשנו בפתיליות ופרימוס לבישול. גם למקלחת השתמשנו בפרימוס – היה לנו דוד שהיינו שמים על הפרימוס כדי לחמם את המים.

הפרימוס

הזוית האישית

סבא יוסי: היה לי כיף מאוד לספר את הסיפור לאופיר ולעבוד אתו יחד. אופיר הוא נכדי הראשון, ילד בוגר ואחראי ואני אוהב אותו מאוד. נהניתי מכל רגע להיות במחיצתו. כמובן שהיה כיף גם להיזכר בילדות ובעברי הרחוק, להעלות זיכרונות. גם חשוב שהדור הבא יידע את הסיפורים האלה, סיפורי העלייה, שהם בעצם סיפורים על השנים הראשונות של המדינה והתפתחותה ותקומתה, דבר שחשוב היום אף יותר.

אופיר: היה לי כיף מאוד מאוד לעשות את העבודה עם סבא. היה מעניין מאוד לשאול אותו את כל השאלות ולשמוע את כל הסיפורים המעניינים. למדתי עליו דברים חדשים.