מאגר סיפורי מורשת

בחרתי להכין את עבודת השורשים על סבתי סרינה ללוש. סבתי נולדה בתאריך 24/71948 ברומניה בעיר רומן. להוריה קראו ישראל ובלה. הוריה של סבתי שניהם ניצולי שואה והחלום שלהם היה לעלות לארץ ישראל, מדינת היהודים, לגדל את בתם ולהוליד עוד ילדים. קראו לסבתי בשם סרינה משום ששכנתה איבדה את ילדתה היחידה בתאונה וביקשה מבלה אמה של סבתי, שהיתה אז בהריון, שיקראו לילדתה סרינה על שם בתה שנהרגה והם הסכימו.

סרינה נולדה ברומניה בעיר רומן. כשמלאו לה ארבע שנים, הוריה החליטו לעלות ארצה. היא לא זוכרת זיכרונות ילדות מרומניה וסיפרה על ילדותה בארץ. היא ואחותה רחל למדו בארץ בבית הספר, נתיבות יורם, בבאר שבע.  הן אהבו לשחק במשחקי קלפים, מונופול, מחבואים, תופסת, חמש אבנים, אופנים, תחרויות ריצה ועוד. סבתא שלי ספרה לי שהחיים של הילדים פעם היו מאד שונים מהחיים של הילדים היום. להם לא הייתה טלוויזיה ופלאפון והם שחקו בעיקר בשכונות.

כשסרינה הייתה בת ארבע  היא והוריה עלו מרומניה למדינת ישראל והצליחו להגשים את חלומם לעלות למדינת ישראל. כשהגיעו לארץ ישראל נשלחו לעיר עפולה בה הם גרו במשך חמש שנים. אבא שלה עבד בקיבוץ גבת, במפעל סוכר, ושם גם למד עברית. הם ידעו לדבר רומנית ויידיש ולאט לאט למדו גם את השפה העברית. אמא שלה נשארה בבית לגדל את הבנות.

בשנת 1973 כשסרינה הייתה בת 25 היא הכירה בן זוג בשם אמנון. הם היו חברים תקופה ואז נפרדו. לאחר שנפרדו היא גלתה שהיא בהריון. בשנת 1974 היא ילדה את התינוקת והחליטה לגדל אותה לבד. אמא שלה ואחותה מאוד עזרו לה בתקופה הזו. היא קראה לה דגנית.

לאחר כמה שנים בשנת 1981, כשהייתה בת 31 היא עבדה בגן ילדים כסייעת. אחת האימהות בגן מאוד התחברה אליה והציעה להכיר לה את אח שלה שקראו לו שמואל ולאחר שהכירו הם החליטו להתחתן ועברו להתגורר בחצור הגלילית שבצפון, ונולדו להם ארבעה ילדים: מזל, גלי, ישראלה וניסים. לאחר מספר שנים הם החליטו להתגרש ואמי חזרה להתגורר עם חמשת ילדיה בבאר שבע ליד אמה ואחותה.

סבתי סרינה מתגוררת ביחד עם בתה והנכד. אנו נוהגים לבקר את סבתא סרינה בכל סוף שבוע. אנו אוכלים ארוחה משפחתית בערב שישי, כולנו סביב השולחן מלא במאכלים ארץ ישראליים וגם רומניים. ואני זוכרת את ארוחות השבת שבהן הייתה מכינה חמין רומני שהריח שלו היה מתפשט בכל הבית. היינו מגיעים גם לחגוג ביחד אתה את החגים. האווירה הייתה חמה ונעימה. סבתא הייתה מספרת לנו על ילדותה ברומנייה ועל כל השמחה שלה שהיא הצליחה לעלות לארץ ולהגשים את החלום של העלייה לארץ ישראל.

המסר שהיה חשוב לסבתא שלי להעביר לי, שאין כמו מדינת ישראל. היא סיפרה לי כמה להורים שלה היה חשוב לעלות לארץ ישראל ולגדל שם את הילדים שלהם. היה להם חשוב שהם ידברו עברית וילמדו בבתי ספר יהודיים. היא סיפרה לי שהחיים במדינת ישראל בהתחלה היו קשים והם היו צריכים לעבוד מאוד קשה בשביל להתפרנס אבל הם היו שמחים על כך שהם במדינת ישראל, המדינה של היהודים. בנוסף, לסבתא שלי מאוד חשוב האיחוד של המשפחה. היא מאוד אוהבת לארח אותנו אצלה בשישי שבת והיא תמיד אומרת שאין כמו המשפחה.

לאחרונה, סבתי סרינה לא חשה בטוב ולכן היא פחות מבשלת במטעמים הרומנים אבל הטעם והריחות נשארים לנו בזיכרון.

הזוית האישית

יובל: בזכות העבודה נחשפתי לסיפור העליה של סבתי והכרתי יותר לעומק את החוויות שהיא עברה במהלך חייה. למדתי שהיא היתה חזקה ונלחמה רבות כדי להקים משפחה בארץ ישראל. למדתי על הקשיים שהיו למשפחתה עד שעלו ארצה ולאחר מכן על הקשיים שהיו להם בארץ כעולים חדשים. אני מרגישה שזה תרם לקשר שלי עם סבתי רבות. אני רוצה לאחל לסבתי שתחייה לצידנו עוד שניים רבות ושתהיה בריאה. סבתי מאחלת לי שאני אצליח בלימודים ושיהיה לי עתיד מוצלח. סבתי מאוד התרגשה לשמוע שהעבודה תוצג במוזיאון אנו היא הרגישה גאווה על כך שיכירו את סיפורה. בעיקר התרשמתי מכך שסבתי גידלה את חמשת ילדיה לבד. אני בטוחה שזה לא היה לה קל והיא היתה צריכה לעבוד מאוד קשה כדי לפרנס אותם. העבודה עזרה לי להכיר את הצדדים האלה בסבתי שלא הכרתי קודם ואני מאוד גאה בה.