מאגר סיפורי מורשת

שמי רשל, נקראתי על שם סבתי, אימא של אבי אפרים ז"ל. כיום שמי רחלי. נולדתי בעיר בגדד שבעיראק בתאריך 17.7.1946. עליתי לישראל בגיל 3.5 עם הוריי ושלושת אחיי: יצחק ז"ל, רחל (אני), אברהם ויעקב. בארץ ישראל נולדו להוריי עוד שני אחים: אבנר ז"ל ואילנה.

הגענו למעברת פרדס חנה, גרנו באוהלים ומשם עברנו לעמישב שבפתח תקווה. שם גרנו בשני צריפים שכללו מטבח, שירותים ומקלחת בחוץ בחצר. השירותים היו עם בור ואת הבור היו מחליפים מדי פעם. המקלחת הייתה ידנית עם דלי קטן והמים היו מתחממים על פרימוס.

אבי היה נגר בעיראק ואמי תופרת. הוריי דאגו למלבושנו, ואבי היה בונה לנו כפכפים מעץ, סוליות לנעליים וצעצועים מעץ כמו ציפור שמוחאת כפיים. אמי הייתה תופרת לנו בגדים כמו שמלות ומכנסיים קצרים עם גומי בקצה, לשמירה על הצניעות.

מצריפים עברנו לבניין בקומה ראשונה, לבית עם שלושה חדרים. היינו שמונה נפשות בדירה זו: חדר להורים, וחדר והסלון לילדים. בבית זה הרגשנו את השדרוג של מקלחת ושירותים. האווירה בבית הייתה נעימה, והאחים הגדולים עזרו לאבי שעבד בנגריית לולים בכפר סירקין.

בארץ אכלנו במהלך השבוע מרקים, אורז, קציצות ירק, קציצות דגים ועוף. בסוף השבוע אכלנו ביום שישי קובה אדומה ואורז, ובשבת בבוקר ביצה חומה, פלחי בצל, פטרוזיליה, קציצות ירק, עגבניות, מלפפונים וצנון. בצהריים חמין עם עוף, ואת עור העוף היו ממלאים באורז ותוספות, ותופרים את העור בחוט ומחט. אכלנו גם מעיים או קיבה ממולאים.

זיכרונות ילדות

זיכרונות הילדות שלי כוללים משחקים בצריפים בעמישב. שיחקנו טיפוס על עצים, נדנדנות מחבל שקשרנו לענף, אופניים, גולות, 5 אבנים, סבתא סורגת, גומי וחבל. אחי בנה בית על עץ.

למדתי בבית ספר "עמישב" עד כיתה ח' ומכיתה ח' למדתי בתיכון "ברנר" שגם הוא בפתח תקווה. למדנו את מקצועות הבישול, תפירה, ובתיכון למדתי במגמת כימיה. בבית הספר היה כבוד למורים ולא הסתכלנו להם בעיניים, היה קשר מכיל וטוב. לא הייתה לנו תלבושת אחידה לא ביסודי ולא בתיכון. בבית הספר היה חדר אוכל ובצהריים אכלנו מה שהוגש. היה לנו טיולים בית ספריים ליום אחד ביסודי, ובכיתה ח' ליומיים לאילת.

זיכרונות משנות העשרים

הוריי האזינו למוסיקה עיראקית, בדרך כלל בימי חמישי או שישי. הצעירים הקשיבו למוסיקה לועזית (ביטלס, אלביס, לואי ארמסטרונג). הריקודים היו ריקודי בטן והצעירים רקדו ריקודי עם וריקודים סלוניים. נהגנו לרקוד עם האחים, המשפחה והחברים מבית הספר. במוצאי שבת הלכנו לסרט והיו לנו מפגשי ריקודים סלוניים עם חברים במרתף של בניין. בשבת בבוקר נסענו במשאית לים (בתשלום) עד הצהרים. בחגים היינו נפגשים בבית הכנסת, במיוחד ביום כיפור.

לא היו טלפונים או טלוויזיות רבות, מכוניות פרטיות היו נדירות. כך שהתקשורת הייתה במפגשים אישיים. בשבת הלכנו רגלית לקרובי משפחה. במשך היום, אחרי הלימודים והכנת שיעורים, שיחקנו בכל מיני משחקי ילדות.

חיי המקצועיים ותחביביי

במקצועי כאחות עבדתי חמש שנים בחדר ניתוח ולאחר מכן, מסיבות משפחתיות, עברתי למחלקה כירורגית עד הפרישה – ארבעים ושלוש שנים. אהבתי כירורגיה, זה יותר ענייני ודינמי, והרגשתי את העזרה האמיתית למטופל. במשך השנים עברתי קורסים כמו גריאטריה, החייאה, לקיחת דמים ועוד. לאחר הפרישה המשכתי עוד שש שנים כאחראית מחלקה בבית חולים גריאטרי.

תחביביי כוללים ים בקיץ ובחורף. מדי פעם עם הנכדים יוצאים מוקדם לראות זריחה או בערב לשקיעה. תחביב שני הוא קריאת ספרים, במיוחד ספרי מתח. הנכד איתן דואג לספק לי ספרים. תחביב שלישי, כמובן, הוא סריגה. נהנים מכך הנכדים ולפני כן ילדיי. אני סורגת סוודרים, צעיפים ועליוניות.

הזוית האישית

איתן הנכד המתעד: סמבגרת התכנית והעבודה המשותפת הרגשתי שהתחברתי לסבתא ופתאום אני לומד עליה ועל התרבות וזה איחד בינינו.