מאגר סיפורי מורשת

המספרת, דורה קורוסטשבסקי, נולדה ב-28 לספטמבר 1937,  באיזיאסלב שבאוקראינה. הוריה היו גריגורי ואידה פלשמן גם הם  נולדו באיזיאסלב.

התחילה המלחמה הפטריוטית הגדולה, שהיתה בתוך מלחמת עולם השנייה בין שנות 1941-1945. אביה של דורה מת בחזית. אחרי המלחמה היא ואחיה נשארו עם אמם, וחזרו לאיזיאסלב.

בילדותה, מגיל 4-8, דורה גדלה באוזבקיסטאן, היא לא הייתה בגן. כאשר חזרו לאיזיאסלב, היא הלכה לביה"ס ושם הכירה ילדות ששמן, לודה קבאסובסקי, זינה גולדפארב וניוסה שופרנקו, עכשיו ניוסה ולודה כבר לא בחיים. אחרי המלחמה היה קשה ושררו תנאים קשים, לא היו בגדים וכמעט ולא היה אוכל. בזמן המלחמה  חי שוטר בביתם  וכאשר הם חזרו הוא החזיר להם את ביתם. איזה מזל היה להם שביתם לא נהרס.

אחרי ביה"ס דורה הלכה לאוניברסיטה שהייתה בלבוב. סיימה את הלימודים עם תואר ראשון בכלכלה.

בן זוגה למד בלבוב במכללה. הם הכירו במסיבה. דורה הייתה איתו בקשר 3 שנים ואחר כך הם התחתנו. אחרי החתונה הם עברו ללוצק, ושם בשנת 1970 נולדה להם בת וקראו לה לריסה, ובשנת 1974 נולדה להם עוד בת ששמה אלה.

עכשיו חוזרים קצת אחורה. מקצועה של דורה היה מהנדסת כלכלה במחלקה האזורית לחיי היומיום, דורה הייתה סגנית מנהלת של מחלקה זו. כל 3 חודשים היא נסעה למשרד בקייב בשביל הגשת דוחות. נהנתה מסמכות בעבודה. היא הייתה חברה של כל עובד, ביום הולדתה ה-50 העובדים עשו לה הפתעה.

כאשר פתחו את גבולות ברה"מ דורה ובעלה, עזבו את העבודה, מכרו את הדירה וטסו לורשה. ב-26 למרץ 1991 הם הגיעו לורשה. בורשה היו רק יום אחד וכעבור יום הם טסו לישראל. הם טסו לישראל  בערך 4 שעות, כאשר הם הגיעו לישראל נסעו לבאר-שבע מכיוון שבבאר-שבע היו קרובי משפחה.

בתקופה הראשונה הם למדו עברית באולפן, אחרי האולפן דורה הלכה לעבוד בכל מיני עבודות. בהתחלה בישראל היה קשה, אחר כך דורה ובעלה הלכו לעבודה, והם קנו דירה בבאר-שבע.

בשנת 2001 בעלה נהיה חולה ודורה טיפלה בו 5 שנים עד שנת 2006. אחר כך עבר לבית אבות מכיוון שהמחלה בה חלה, פרקינסון, הייתה קשה. בשנת 2011 מת בעלה של דורה. אחרי מותו, לריסה, כמובן אחרי הסכמתו של בעלה, לקחה אותה לביתה.

עכשיו דורה בגיל 86, גרה בבית של הבת שלה לריסה ובעלה. בבית גם גרים הנכדה שלה וכלבה. היא שומרת עליה מאוד טוב בגלל שיש  לדורה מחלות, יש בבית גם מטפלת שגם שומרת על דורה, ולדורה גם כמעט ואף פעם ולא משעמם מכיוון שאף אחד לא עושה בדיחות כמו בעלה של לריסה, בתה של דורה.

הזוית האישית

דורה: היה כיף להתחבר יותר, אחרי הרבה זמן שלא דיברנו. היה קשה לזכור או לבחור מה להגיד כי היו רגעים שהם פשוט מגדילים את הסיפור. איתי: היה כיף, גם להתחבר עם סבתא, וגם לשמוע את סיפור חייה. היה קשה לבחור מה להגיד מההקלטות וגם קשה לשכנע את סבתא להוספת תמונות אבל לא הצלחתי.