מאגר סיפורי מורשת

סבי יוסי מספר על אביו שעלה מעיראק

סבי נולד בעיראק בעיר בגדאד. למשפחה בת חמישה ילדים. הם עסקו במסחר של בדים וקפה. אבא שלי ציון רג'ואן למד בבית הספר היסודי בעיראק לאחר מכן עבר יחד עם אמו ואחותו לפרס [אירן] והמשיך שם את לימודו. הוא היה מורה בבית הספר בעיר קרמשה. בתקופה שהיה בפרס הוא שרת את המוסד הישראלי בקבלת פליטים יהודים מעיראק והעברתם לישראל.

שנת 1949, לאחר שיסיים את פעילותו בהעלאת היהודים לארץ עלה בעצמו. את הימים הראשונים עבר במעברה בפרדיסיה שם פגש את אביו ואחיו. לאחר תקופה קצרה הם עברו להתגורר ביישוב חדש בגוש תל מונד עין שריד. באותם ימים הכירו אבי ואמי ומיד התחתנו בביתם בעין שריד, כמובן באירוח מינימלי בימי הצנע. באותו הבית גם נולדו אני ושלושת אחיותיי.

סבא יוסי רג'ואן מספר על ילדותו 

נולדתי בשנת 1952 בבית החולים הילל יפה בחדרה. עד גיל שלוש הייתי בבית עם אמי, כי לא הייתה מסגרת חינוכית. עד גיל שש הייתי בגן בעין שריד. כיתה א'-ו-ב' למדנו יחד עם ילדי עין ורד במבנה קטן בין הישובים.

כיתות-ג' עד ח' למדנו בבית הספר של המועצה בתל מונד. בתיכון למדתי ברופין ובאורט בכפר סבא. לבית הספר בעין ורד הלכנו ברגל ולא היו הסעות ולבית הספר. בתל מונד היו הסעות ולא תמיד הסעות חזרה. בשנות החמישים והשישים בעין שריד לא היו כבישים ולא חשמל וטלפון, היה מקרר קרח. את הקרח, הלחם והנפט היו מוכרים בעגלה עם סוס שעברו בין בתי הישוב בדרכי עפר.

בילדותנו לא היו מחשבים ורוב המשחקים שלנו היו מחוץ לבית. זכור לי משחק אחד קבוצתי שקוראים לו שני דגלים. מתחלקים הילדים לשתי קבוצות, כל קבוצה קובעת דגל במרחק גדול ביניהם והמשימה של כל קבוצה להביא את הדגל מהקבוצה השנייה בלי להיתפס, משחק כזה יכול להימשך עד שעות בלילה.

סבא יוסי מספר על תקופת השירות בצבא

התגייסתי לצה"ל בשנת 1971 טירונות בגולני כולל קורס מכי"ם ולאחר מכן הפכתי למדריך נשק בפיקוד ההדרכה. הדרכה של כל פלוגות המסייעת ביחידות השדה: גולני, צנחנים ונח"ל. במסגרת ההדרכה למדנו על כלי נשק, מרגמות, תול"ר ומקלעים.

בפרוץ מלחמת יום כיפור, באוקטובר 1973 הוקפצנו לסיני להילחם ולהדוף את הצבא המצרי שחצה את תעלת סואץ. המלחמה היתה קשה מאוד עם הרבה חיילים שנפצעו ונהרגו. המלחמה הסתיימה בניצחון של צה"ל על צבאות סוריה ומצרים. בגלל המלחמה הוארך שירותי הצבאי בשלושה חודשים, זה אומר שירות צבאי של שלוש שנים ושלושה חודשים.

לאחר השירות למדתי שיווק ומכירות ועבדתי כמנהל מכירות במחלקה הווטרינרית של טבע כמשך כ- 35 שנה. יצאתי לפנסיה לפני כשנה.

משפחה וילדים

התחתנתי בשנת 1980 ונולדו לנו שני ילדים: יוני ודנה שגדלו בעין שריד במקום שבו אני נולדתי וגדלתי. הם עשו מסלול דומה לשלי רק בתנאים הרבה יותר טובים. יוני ודנה התגייסו ליחידות שונות, ולאחר שירותם למדו והתחתנו והיום יש לי שישה נכדים, שלושה מכל ילד. איתי הוא נכדי הבכור מבני יוני.

מהאלבום המשפחתי 

סבא גאה

סיפור מרכזי – שירות צבאי ומלחמות

כשהתגייסתי לצבא הוריי ליוו אותי לתחנת האוטובוס ליד הבית שם נפרדנו לשלום ועליתי על האוטובוס לפתח תקווה ללשכת גיוס ומשם לתל השומר (לא כמו היום שההורים לוקחים את המתגייסים ישירות ללשכת גיוס)

לקראת גיוס

במהלך השירות יצאנו לחופשה אחת לחודש ללא קשר טלפוני רק מכתבים וגלויות, זה היה שירות מאוג מענין ומאתגר, עד למלחמת יום כיפור.

 ביום הגיוס

במלחמה הייתי בגזרה המרכזית בסיני בקו השני אחרי המוצבים. היו מפגיזים כל היום. היו גם הרבה ניסיונות חדירה של חוליות קומנדו שמגיעות עד אלינו. נלחמנו בהם והשמדנו אותם. בזמן המלחמה לא היתה אספקה רצופה של ציוד, מזון ודלק. באותם ימים נכתב על זה שיר של עוזי פוקס – אין לך מה לדאוג.

ימים ארוכים היה מצור על המוצבים בתעלה שחלק מהם נכבשו על ידי החיילים המצרים וחיילים שלנו נפלו בשבי. לצערי נלחמתי גם במלחמת לבנון הראשונה והשניה. הגעתי עד ביירות.

המלחמה גבתה מחיר כבד ואני מאוד מקווה שאתם לא תצטרכו להילחם כמונו ומקווה לימים טובים.

הזוית האישית

סבא יוסי: היה מאוד מענין לספר לאיתי את הסיפור המרגש שלי מהחיים וגם מהשירות הצבאי. איתי שאל מלא שאלות על החיים של פעם ועל המלחמות. התלהבתי מאוד מהרצינות של איתי לשמוע ולהבין את סיפור המשפחה המורחבת.

איתי: אני רוצה לומר שהיה לי ממש כיף ומעניין לשמוע סיפורים של סבא וחוויות שלו. ללמוד דברים חדשים. לשמוע מה היה כאן פעם ואיך היו החיים המון שנים לפני שנולדתי, את סיפורי המלחמות ובמיוחד את הסיפור של המשפחה מורחבת, בעיקר אהבתי לעשות את העבודה כי ביליתי עם סבא זמן שרק שלי ושלו. קיצר, אני ממש אוהב את סבא שלי.