מאגר סיפורי מורשת

שמי גיא ריבק, במסגרת התכנית הלימודית "הקשר הרב דורי" בה אני משתתף, בחרתי לתעד וללמוד את סיפורה של סבתא שלי, רונית ריבק, לבית משפחת זיידמן.

סבתא רונית נולדה בארץ ישראל בשנת 1958 ב- 1 לחודש אוגוסט. הוריה, חנה וחיים זיידמן, הגיעו לארץ ישראל לאחר שברחו מפולין בזמן מלחמת העולם השנייה (השואה). חלק ממשפחתם (אחים, אחיות, דודים, דודות וכד') עלו איתם ארצה, וחלק מהם בחרו לעבור למדינות אחרות. מצד אמה של סבתא הגיעו אח אחד ואחות אחת. שאר בני המשפחה נספו בשואה וחלק מהמשפחה המורחבת עברו למדינות אחרות כמו ברזיל וארצות הברית.

סבתא גדלה ברמת גן, בבניין מגורים עם חצר משותפת לדיירי הבניין, שבה היו עצי פרי. סבתא חוותה ילדות מקסימה ומשותפת עם ילדים נוספים שגרו בבניין. הוריה של סבתא חיה חיו בצניעות בבואם לארץ ולאט לאט התקדמו כלכלית: קנו בית, לסבא רבא הייתה מכולת שכונתית ששירתה אזור נרחב של מגורים. סבתא רונית אהבה מאד לבקר את סבא וסבתא (רבא) במכולת, ובחופשות מבית הספר הייתה עוזרת לסדר את המכולת ובעיקר אהבה לאכול ארטיקים…

בכיתה של סבתא רונית בבית הספר 

תיעוד דבריה של סבתא רונית: "נולדתי ברמת גן, ברחוב עזה. יש לי שני אחים, אחות אחת גדולה ממני ואחי קטן ממני. אני זוכרת שתמיד צירפנו אחד את השני למשחקים בבניין וכל הילדים היו חברים אחד של השני ללא קשר לגיל. שיחקנו מחבואים ותופסת, שיחקנו בחמש ואבנים וגוגואים ובעיקר במשחקים שלא קונים בחנויות..

הוריי נולדו בפולין, הם דיברו ביניהם ביידיש (בעיקר כשרצו שלא נבין..). הוריי נולדו לפני מלחמת העולם השנייה, שני ההורים שלי עלו לארץ לקראת סוף המלחמה לאחר שסבלו כמה שנים וכך ניצלו בסופו של דבר מן השואה. אח אחד ואחות אחת של אמי וכמה אחים של אבי גם עלו לארץ וכך ניצלו. כל שאר בני המשפחה נספו בשואה.

אחרי ילדות מקסימה שהייתה לי בגיל 18 התגייסתי לצבא, לחיל המודיעין. לאחר שירותי הצבאי נישאתי לאמנון שאותו הכרתי במהלך השירות. פגשתי אותו ליד ביתה של חברה טובה שלי, כאשר ישבנו ודיברנו בקידמת הבניין ומשם השאר הוא היסטוריה..

נולדו לי שני בנים: ערן ושגיא. ערן נולד ב-1980 ושגיא בשנת 1985, גרנו בגבעתיים והיו לנו שם שנים מקסימות. אני עובדת בבנק הפועלים כבר יותר מ- 20 שנים, במספר תפקידים שונים, אך מאז שאני זוכרת את מקום העבודה הקבוע שלי, מדובר בבנק.

מסר שלי לדור הצעיר: תבלו ותהנו מהחיים, צריך להספיק להכיר וללמוד כמה שיותר, אך כמובן שצריך לעשות זאת בשיקול דעת ובזהירות יתרה. מי שידע לשלב בין השניים יוכל להנות הרבה.

הזוית האישית

גיא הנכד המתעד: אני חושב שזה חשוב מאוד לעשות את תכנית הקשר הרב דורי. אנחנו חייבים להכיר את ההיסטוריה של המשפחה שלנו ולהעביר את הידע והמסרים גם לדורות הבאים, שידעו מה המקור שלה ומאיפה הכל התחיל.

סבתא רונית: נהניתי מאוד מהמפגשים וכתיבת הסיפור יחד עם גיא, שמחתי לספר את סיפור חיי ולדעת שיש סיכוי שהדברים יעברו גם לדורות הבאים.