מאגר סיפורי מורשת

שמי יפתח רדמן, השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ראיינתי את סבתא שלי, שרה רדמן וממנה שמעתי את סיפוריה. הסתכלנו יחד באלבומי התמונה המשפחתיים של סבתא.

סבתא מה מספרת התמונה?

התמונה המצורפת שבחרתי להציג היא של אבא שלי ואני מצולמים ברקע השכונה שבה גדלנו. התמונה צולמה בסוף שנות השישים ברקע של מלחמת ששת הימים. אבא היה מגויס ימים רבים ואנחנו התגעגנו אליו באותם ימים.

אני ואבי

נולדתי לפני 65 שנים להוריי ילדי מרוקו, אימא הגיע לארץ מיד עם הקמת המדינה בשנת 1948 הם התיישבו במעברה בפרדס חנה. אבא שלי הגיע בעליית הנוער ומיד גויס למלחמה – מלחמת השחרור. הם הקימו משפחה בת שישה ילדים לתפארת, אני הבת החמישית.

גדלנו בעיר מעורבת יהודים לצד ערבים. בשכונה היו משפחות רבות שהגיעו מכל קצוות תבל: מהמגרב, ממצרים, מטורקיה ומפולין.

כל המשחקים שלנו היו ברחוב, שיחקנו בכדור, באבנים עם קרשים כל מה שמצאנו ברחוב ידענו להרכיב משחק. הכי אהבנו לטפס על  עצים, העצים היו לנו לבית, עלינו הכי גבוהה שאפשר וקפצנו למטה שברנו הרבה רגלים וידיים.

גרנו בבתים ערבים בכל בית היו עצי פרי רבים כמו תאנים, שזיפים, מנגו ועוד טיפסנו על העצים וקטפנו פירות אכלנו מכל טוב מהעצים בשכונה. בחורף נכנסנו לפרדסים וקטפנו פירות הדר, ובקיץ התרחצנו במאגר המים. שיחקנו המון קפיצה בחבל קפיצה בגומי, ים יבשה, מחבואים, תופסת חמור ארוך ועוד…

ביקשתם שנבחר מאכל אהוב מהילדות, אהבנו לאכול הכל, אבל אני הכי הכי אהבתי מאפה שקיבלנו רק ביום שישי בצהריים, לעולם לא ביום אחר. אימא הייתה קמה מוקדם מאוד לפני שהשמש זרחה והתחילה בהכנות. את המאפה לקחנו לטאבון השכונתי. לכל משפחה היה סימן על גבי המאפה. כאשר לקחנו את המאפה שיצא מהטאבון, כל משפחה ידעה מה שייך לה. המאפה היה ממולא בשומן בצל ומעט בשר והטעם עדיין נמצא בזיכרון. שנים שאני מנסה לאפות את זה בבית ועד היום לא הצלחתי להגיע לטעם מהזיכרון ילדות.

ילדותי

הילדות מעוררת בי געגועים, יש לי זיכרונות טובים מגן הילדים. הייתי הילדה שידעה את לוח הכפל כבר בגן וכולם איתגרו אותי בשאלות. מאוד רציתי לדעת לקרוא וכבר בגן ידעתי לקרוא. הייתי הילדה שכל יום ביקרה בספרייה שהייתה קרובה אלינו. ספר אחד קראתי בספריה ועוד אחד לקחתי הביתה. כל יום סיימתי ספר. הייתי תלמידה חרוצה ומסודרת ואני זוכרת שהיינו מקבלים חצי מחברת לא מחברת שלמה.

הזיכרונות מהתקופה עולים מידי פעם כימיים יפים וטובים.

לתיכון הגעתי ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים כולם היו מגויסים האחים, הדודים ובני הדודים.

גם בגיל הבגרות, בתיכון, עדיין הספר היה החבר הכי טוב שלי. היו לי הרבה חברים וחברות,  הלכנו למסיבות, לבריכה, לים והיה כיף חיים. מיד אחרי התיכון התחלתי לעבוד בחנות ספרים גדולה. ניהלתי את החנות 45 שנה עד שיצאתי לפנסיה השנה. אהבתי מאוד מאוד את העבודה בחנות הספרים, העבודה הייתה מאתגרת מאוד והתחברה לקריאת הספרים שלי שכל כך אהבתי.

גם הילדים שלי משה ושני אוהבים מאוד לקרוא עד היום, למרות הגירויים הרבים בעולם המודרני וחוסר הזמן הם עדיין קוראים המון.

אני נשואה ליצחק רדמן, היינו שכנים, התאהבנו והקמנו משפחה לתפארת יש לנו שני ילדים אהובים משה בני בכורי אהובי, שני בתי האהובה. משה נישא למיטל האהובה ולהם שלושה ילדים אהובים. יפתח הבכור, שיחד אנחנו בתוכנית "הקשר הרב דורי", שאני שמחה שהוא בחר בי להשתתף עמו. ארבל האהובה ואימרי האהוב.

בתי שני נישאה לתומר ולהם שני ילדים אהובים: גבע בן 7, ואשל בן 3, זאת המשפחה שלי  אהובים שלי – כל עולמי.

קישור לסרטון: קשר הרב דורי יפתח וסבתא שרית

https://youtu.be/hMy6TtBXANM

הזוית האישית

שרה: חונכתי על "ואהבת לרעך כמוך" וכן על: "כבד את אביך ואת אימך". חינכתי את ילדי על "ואהבת את רעך כמוך" ועל "כבד את אביך ואת אימך". אני רואה שגם ילדי מחנכים כך את ילדיהם. העבודה המשותפת של יפתח ושלי החזירה אותי לבית אבי ואמי. תמונות ילדות חזרו ועלו גם בחלומות. מודה לנכדי שבחר להכין את העבודה החשובה יחד איתי, נהניתי מאוד, תודה יפתח

יפתח: היה לי כיף לגלות על המורשת שלי. וגם היה לי כיף ללמוד ולדעת איך סבתא שלי חיה כשהיא הייתה קטנה. למדתי הרבה דברים עליה, בעיקר על ילדותה, על המאכלים שאכלה ועל המשחקים ששיחקה, על מקום מגוריה וגם למדתי על תקופה זו. "ואהבת לרעך כמוך" – זה מה שאני אקח מסבתא

תודה על תוכנית חשובה וערכית זו.