מאגר סיפורי מורשת

ילדותה של פנינה כהן

שמי פנינה כהן, נולדתי בשנת 1954 בעיר רחובות, גרתי באזור מלא פרדסים. למדתי בבית ספר עממי שמונה שנתי עד כתה ח'. עשינו מבחן סקר שמיין אותנו לתיכון, המשכתי ללמוד בתיכון דתי תדע. בכל העיר היו שני תיכונים אחד דתי ואחד חילוני.

ילדות ברחובות

את שעות הפנאי העברתי במשחקים בחוץ בטבע, בחצר בשדות. ליד הבית היה שדה חרציות ועצי תות שהיינו מבלים שם רבות, הכנו שרשראות מפרחים שיחקנו במשחקים שונים. טיפסנו על עצים, מעלי הכותרת של הפרחים עשינו לנו ציפורניים ולק. הילדות שעברה עלי הייתה שונה מהילדות של נכדיי, ללא טלפונים טלוויזיות ובלי מחשבים גם רדיו לא היה לכל אחד.

בביתי היה רדיו ענק בגודל של חצי שולחן! היינו מקשיבים לתסכיתים בהמשכים. המצאנו את רוב המשחקים ששיחקנו בחוץ ממעט מאוד דברים שהיו לנו. לדוגמא הכנו קביים משתי קופסאות שימורים עשינו בהם חורים עם פטיש ומסמר והשחלנו לתוכם חבל ארוך עשינו שני קשרים ומשכנו את החבלים. היינו הולכים עם הקביים ועושים תחרויות ריצה. היינו עושים שרשראות מפרחים של חרציות ענקיות בגובה שלנו ושמים על הצוואר. היינו תולשים את עלי הכותרת של הפרחים ומדביקים על הציפורניים, מעצי האורן גם עשינו שרשראות כמעט כל המשחקים ששיחקנו היה מהטבע מן המעט שהיה לנו.

תנועת בני עקיבא

בתקופה שהלכתי לתנועת בני עקיבא, הייתה רק תנועת נוער אחת. בילינו שם גם המון שעות נהנינו מכל מה שעשינו. סיידנו את קירות הסניף (גם היום עושים את זה), יצאנו למחנות בחורשות והקמנו לבד אוהלים משמיכות וישנו שם בתוך שקי שינה על האדמה בלי להתפנק. התאורה שהייתה מפנסים עם נפט קראו להם לוקסים. המקרר היה עשוי מבור באדמה עליו היו עלים, שקים ובלוקים של קרח ועל זה שמנו את המוצרים שהיו צריכים קירור. היה איש שהיה עובר בעגלה ומצלצל בפעמון ואנשים באו ולקחו גושים של קרח שמכר. מתחנו חבלים בין שני עצים ועל זה תלינו דברים.

סבתא פנינה בצעירותה

חוויות מבית הספר

בבית ספר הייתה מסעדה שהתלמידים היו מכינים לבד את האוכל יחד עם המורה שהייתה אחראית על המסעדה. הייתה תורנות בין התלמידים כל יום היה מישהו אחר לומד לבשל ומכין את האוכל לכל התלמידים של הבית ספר. אכלו כל יום את האוכל שבישלו הילדים שהיו בתורנות באותו יום. התלמידים, חלקם ערכו את השולחנות, חלקם שטפו את הכלים (כי לא היה מדיח כלים), חלקם היו מלצרים והגישו לתלמידים כל מה שהיה חסר על השולחן. האוכל היה טעים לא היו יותר מדי דרישות לדברים כי לא היה מבחר כמו היום. הילדים היו בריאים לא היו יותר מדי מאכלים עם צבעי מאכל, הפירות והירקות לא היו מרוססים הכל היה יותר טבעי מהיום.

כיום…

יש לי חמישה ילדים: יאיר בן 49, שרון בת 45 (אימא של דביר), שלומית בת 41, גילי בן 38 ואחרון חביב רועי בן 38 (גילי ורועי תאומים). חלק גדול מנכדי למד/לומד בבית הספר מעלות משולם, במקום שבו למדו ילדיי – לכבוד ולגאווה לנו מהם!

זכינו שחלק מילדינו ונכדנו גרים לידנו ברחובות. נכדי וילדי באים אלי בכל שבת ואנחנו נהנים המשפחה והנכדים משחקים בחדר ביחד. כל הנכדים נפגשים כל שבת אצל סבא וסבתא כיף להם וכיף גם לנו.

הזוית האישית

דביר: לי היה מאוד מאוד מהנה. למדתי דברים חדשים ומהנים עלי ועל סבתא וסבא. למדתי על מקום הולדתה, על ההיכרות עם סבא והחתונה. אני מאחל לסבתא בריאות, אושר, שמחה. שנזכה לבלות ביחד עם סבא וכל שאר בני המשפחה – ילדים ונכדים, לעוד הרבה שנים!

פנינה: היה לי כיף גדול. גיליתי הרבה דברים מעניינים על הנכד היקר שלא ידעתי. אני מאחלת לדביר בריאות, שמחה ואושר עם כל המשפחה, ושנמשיך להנות איתו ועם שאר הנכדים הרבה שנים.