מאגר סיפורי מורשת

השם שלי הוא צבי הר ציון, אני נקרא בחיבה סבא צביקה, נולדתי בעיר חדרה ב-1949, וילדותי הייתה שילוב של חקר אקדמי, מעורבות קהילתית וחיבור חזק למורשת המשפחתית.

מימי הראשונים בבית הספר ירלוזורובי, הפגנתי כישרון טבעי למתמטיקה, ולעתים קרובות מצאתי נחמה בפענוח המורכבות של המספרים והגיאומטריה. אהבתי לטבע ולגיאוגרפיה לקחה אותי לאינספור חיפושים, ועוררה קסם לכל החיים מהעולם הסובב אותי ושם גיליתי את אהבתי למקצוע הכימיה דבר שעסקתי בו כל חיי עד השגת דוקטורט.

למרות כושרי האקדמי, זלזלתי בשיעורי אנגלית ובספרות, והעדפתי במקום זאת את תחומיי מדע ויישום מעשי. התיכון סימן תקופה של צמיחה אינטלקטואלית, שבה פרחה אהבתי לכימיה לצד התשוקה המתמשכת שלי למתמטיקה. עם זאת, הספרות, הדקדוק וההיסטוריה נותרו רחוקים במסעי החינוכי.

מחוץ לכיתה, מצאתי את עצמי במעורבותו הפעילה בתנועות הנוער. שנים אלו נטעו בי תחושת אחריות קהילתית וקשר חזק עם מסורות ישראל. חגים נחגגו בלהט, משופעים במנהגים אהובים שהביאו שמחה למשפחתי עד היום המנהג האהוב עליי הוא ארוחת ראש השנה ארוחה זאת היא הזדמנות להסתכל אחורה על השנה שעברנו ולראות איך גדלנו והתפתחנו וגם ארוחה זאת היא הזדמנות להציב מטרות לשנה הקרובה ולייחל לשנה טובה.

עם המעבר שלי לבגרות, אימצתי את הקריאה לשרת בצבא ההגנה לישראל, תוך מילוי תפקידי במסירות ובכבוד בחטיבת השריון. לאחר שירותי הצבאי התממש חלומי להיות כימאי במשך שנים של לימוד ומחקר שקדניים וקשים מאוד, ששיאו הגיע לדוקטורט. המומחיות שלי בטיפול בחומרים מסוכנים הפכה למסייעת בשמירה על תקני האיכות של המדינה. וכיום אני עדיין עובד עבור המדינה, אבל אסור לי להרחיב בנוגע למה שאני עושה.

מעבר לעיסוקיי המקצועיים, סקרנותי הובילה אותי לחקור את מסתורי האסטרונומיה ולהתעמק ברשת הסבוכה של משפחתי. שם גיליתי דודים רחוקים שלי שגרים בארצות הברית יצרנו קשר והיה מעניין להכיר אותם תמיד משמח להגדיל את המשפחה שלך אני גם מאוד נהנה לאתגר את המוח שלי עם חידות תשבצים ואתגרים.

לצד הישגיי בקריירה, יש לי קשר עמוק עם אשתי, שהייתה מורה ומנהלת בית ספר. יחד אנחנו מוצאים שמחה בטיולים בארץ ובחול . התשוקה המשותפת שלנו להיסטוריה ולאומנות העשירה את חיינו, שכן למדנו למדו ציור ביחד ונהנים מלימוד היסטוריה.וטיסות לארצות אחרות נותנות לנו אפרית ללמוד על העולם.

השם "צבי", המכבד את דודי רבא שאבד בשואה, הוא בעל משמעות עמוקה עבורי ומשפחתי, ומסמל חוסן וזיכרון לאורך הדורות. בית ילדותי בחדרה היה מקלט של חום וצחוק, שבו היה מפגשים משפחתיים ובוא שנותי הצעירות  עוצבו.

כיום יש לי שניי ילדים ושישה נכדים, אני גאה מאוד בילדים שלי בחיים שהם יצרו לעצמם החינוך שלהם היה בין המשימות הקשות והמתגמלות בחיי ואני חושב שעשיתי עבודה טובה מאוד במשימה זאת. אני מאוד אוהב את כל הנכדים שלי ואני יכול לראות קצת ממני בכל אחד מהם וזה משמח אותי מאוד. תמר, שקד, אופיר, יונתן, רון ואור אני בטוח שלכול אחד מהם יהיו חיים נפלאים ואני מקווה שיזכרו אותי לטובה.

אני גר באזור הכפרי של נס ציונה, אני מאוד אוהב את האווירה בביתי והיא מזכירה לי את האווירה שהייתה בבית ילדותי, נפגשים בחגים, בשבתות ובימי הולדת עם המשפחה. צוחקים, נהנים ומתעדכנים בחיים של כולם. התקופה הבאה תהיה מאתגרת במיוחד מכיוון שבשנים הקרובות שלושה מנכדיי מתגייסים לצבא ואני מקווה שהשרות שלהם יהיה משמעותי ומחזק כמו השרות שלי.

דרך מסעי חיים מלאים  בהישגים אקדמיים, מעורבות תרבותית וקשרים משפחתיים מתמשכים מורשתו נותרה השראה והוכחה לרוח הבלתי מעורערת של דור שעוצב על ידי ההיסטוריה ומתודלק על ידי שאיפות.

הזוית האישית

יונתן: נהניתי מאוד לדבר עם סבא שלי וללמוד ממנו על החיים שהוא עבר. למדתי שיעורים חשובים שיעברו איתי לחיים שלי וגם למדתי על זמן אחר מלפני שהיה אינטרנט טלוויזיות או מסכים.

סבא צבי: נהניתי לדבר עם הנכד שלי על עברי ושהוא דיבר איתי על חייו. אני שמח ועצוב לראות שלא הרבה השתנה מצד אחד בני הנועד, עדיין משחקים ביחד ונהנים ביחד, אבל מהצד האחר בית הספר ומערכת החינוך נשארו אותו הדבר וזה מעציב אותי כי גם הנכד שלי וגם אני סבלנו במערכת הזאת ולא הרגשנו שאנחנו מראים את כול הפוטנציאל שלנו.