מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבי הוא שמעון כונדיאשוילי. סבא שלי נולד בפותי שבגיאורגיה בתאריך 16/5/1958. לאבא שלו קוראים יוסף ולאמא שלו קוראים משו אבל בישראל קראו לה מריה. שם המשפחה של אמו היה דדיאשוילי לפני שהתחתנה עם אביו. שניהם מגיאורגיה, אביו מסצ'חרה ואמו מקולאשי. השם הזה ניתן לסבא שלי מכיוון שאח של אבא שלו נהרג במלחמת העולם השנייה ורצו לקרוא לו על שם אחיו של אביו ששמו היה סימון. שם הולדותו של סבי היה צוגה, בבית ספרו קראו לו סרגו וכיום קוראים לו שמעון.

סבא שלי נולד בבית ולא בבית חולים, אמו סיפרה לו שכאשר הוא היה בגיל 11 חודשים הוא חלה וכאשר הם הלכו לבית חולים הוא מת, ואז אמו העבירה לו דם וכך הוא חי.

סבי עלה לארץ בשנת 1972, הוא היה בן 14.5. לא הייתה לו בר-מצווה. הם היו 3 ימים בוינה, אוסטריה, ובבית הכנסת שם שאלו אם היה לו תפילין ואביו אמר שהוא עדיין לא עלה לתורה ושאין עליו תפילין ואז בוינה, הוא הניח תפילין בפעם הראשונה ועשו לו בר מצווה שם בגיל 14.5.

סבא שלי עלה לארץ ישראל בתאריך 25/9 בשנת 1972 לאחר שהיו בוינה. יום למחרת הגיעם לארץ, כבר התחיל לעבוד בבית חרושת לממתקים.

עד גיל 10 סבא גר בפותי ולאחר מכן בסוחומי. בפותי הוא למד בבית ספר יסודי מספר 1. בילדותו היה משחק משחקים גרוזינים למשל, הם אספו פקקים של בקבוקי בירה ויישרו אותם בכך שדפקו עליהם עם אבן והיו משחקים מי היה מצליח לשים את הפקק שלו על הפקק השני בזריקה. כדי להרוויח הם גם היו משחקים כדורגל ומלחמה עם קלפים. לסבא שלי יש 2 אחים שקוראים להם איסק ואדולי ויש לו 2 אחיות, מננה ולולו.

היה להם כלב גדול שקראו לו קזבק והוא היה כלב השמירה שלהם, ששמר להם על הבית. היה להם בית גדול. יום אחד הכלב שמר בחצר ואיזה שיכור התחיל עם אחותו בחצר, הכלב קפץ מעל הגדר ותקף את השיכור. היה חוק שאם כלב תוקף היו באים להרוג אותו, לכן באו מהרשויות הביאו רובה, הכלב ברח מתחת למבנה והרגו אותו שם, ניסו להוציא אותו 3 ימים ולא הצליחו כי המבנה היה נמוך.

סבא שלי שירת בצה"ל. הוא התגייס בשנת 1976 והשתחרר בשנת 1979, הוא שירת בשיבטה. הוא גר בטירת הכרמל וכאשר הגיע לבסיס שאליו שלחו אותו היה צריף אחד ועץ אחד, הם בנו את הבסיס והוא היה מכונאי רכב. לאחר חצי שנה היו לו 50 חיילים שהוא היה המפקד שלהם. במקום שהיו מסדרים את המכוניות, היה להם רס"ר אחד בשם אגיב שאם הוא היה תופס חיילים ללא גומי במכנסיים או נעליים לא מצוחצחות היה כותב להם קנסות.

יום אחד נולד לו ילד והוא בא ביום שישי לעשות טיפול לרכב שלו. החיילים תמיד היו מתלוננים שהוא עושה להם דברים לא טובים. הרס"ר מיהר לברית של הילד שלו והוא שם את הרכב בסדנה של סבא שלי והלך. סבא שלי שלח את כל החיילים, הוא הוריד את כל ארבעת הגלגלים של הרכב והשאירו אותו ככה. הרס"ר הגיע לאחר שעה ושאל מה קרה לאוטו שלו, סבא שלי אמר לו שיש לו בעיות בכל האוטו והרס"ר שאל אותו מה הוא רוצה ממנו. סבא שלי אמר לו שהוא רק רוצה שהוא ירד (יעזוב) את החיילים שלו כי הם מסכנים. הם מרוויחים 50 שקל ובקנסות משלמים 100 שקלים. הרס"ר אמר לו "בסדר אני אעזוב אותם" וסבא שלי אמר לו תבוא עוד 10 דקות ויהיה לך אוטו, הוא הלך וחזר וסבא שלי נתן לו את האוטו.

היה להם קצין חימוש שקראו לו חיים שניידרמן ופעם אחת ריתקו אותם בבסיס, השאירו אותם בבסיס למרות שהיו צריכים להשתחרר הביתה. הם היו ליד מדבר, מצאו חמור הביאו אותו לבסיס, תלו עליו שלט שכתוב עליו חיים שניידרמן וקצין החימוש ראה את זה וריתק אותם לעוד חודש בבסיס.

כיום סבא שלי הוא אב בית של אולם ספורט. התחביבים של סבא שלי כיום הם בנייה, לשחק כדורגל וספורט בכללי. כשהוא היה ילד היה לו תחביב לצייר, סבא שלי הוא "נודניק" כלומר אם הוא לא מצליח משהו הוא מנסה שוב ושוב עד שהוא מצליח.

בתקופת הבגרות שלו הוא אהב לשיר וגם עכשיו הוא אוהב לשיר ולספר בדיחות, הוא אוהב גם לצייר.

הזוית האישית

סבא שמעון: לסבא שלי היה כיף לספר את סיפוריו והיה לו כיף לשמוע שהתעניינתי במה שהוא סיפר, וכשאלתי שאלות. זה דבר שהוא לא עובר ביום יום או בכלל, לרוב. הוא אהב את התגובות השונות שלי לסיפוריו ואת זה ששאלתי שאלות כאשר לא הבנתי על מה הוא דיבר או כשלא הבנתי מה הוא אמר ולמה התכוון. הוא איחל לי שתמיד אשאר הילד שאני ושתמיד אהיה כנה וחבר טוב כמו שאני. נועם:  אהבתי את הסיפורים המשונים שלו ואהבתי לשמוע אותם. התעניינתי בהם מאוד כי אלו דברים שאני לא שומע ביום יום שלי. אהבתי איך שהוא סיפר לי את הסיפורים ואיך שהוא פירט על כל מקרה ומקרה ככל שהוא יכול. אהבתי גם את זה שהוא אפילו סיפר על דברים שלא שאלתי ובכל זאת הוספתי גם את המקרים האלו. אני מאחל לו שתמיד ישאר בן אדם וסבא טוב, שתמיד יאהב ויהיה שם לאחרים כמו שאחרים שם בשבילו, אני מאחל לו גם שתמיד יהיה בן אדם אהוב על ידי אחרים ושלא ירד לו החיוך מהפנים.