מאגר סיפורי מורשת

מוטי פאר, נולד בשנת 1940 בבראילה שברומניה ועלה לארץ בשנת 1948, שנת הקמת המדינה.

בשנת 1964 התחתן מוטי בתל אביב. לאחר החתונה עברו לרמת גן. התקופה הייתה תקופת "המיתון הגדול" במדינה. באותה תקופה, עסק שפעל לא הצליח לעמוד במיתון ונסגר. מוטי עבד במפעל פרימן של מיצים פירות, ואוכל בשימורים, בתור חשמלאי משמרת. תפקידו היה לדאוג שלא יהיו תקלות באמצע פס העבודה. פיטרו אותו מהעבודה בשל המצב הכלכלי במפעל ובארץ.

הוא היה נשוי וצריך לפרנס את אשתו ולכן חיפש עבודה. הוא עבד בהרבה עבודות בתור חשמלאי אבל הן היו עבודות זמניות.

יום אחד, הגיע חבר שלו מהצבא, ואמר שקיבל חוזה באילת, והציע לו לעבוד גם באילת. מוטי עבר לאילת, בלי אשתו שנשארה ברמת גן, כדי לעבוד בתור חשמלאי. המיתון הגדול הגיע גם לאילת וחברו מהצבא השאיר אותו באילת עם כל החובות וברח לקנדה. הוא חזר לזמן מה לרמת גן ונולד לו ילד, לכן סידר לו בית קטן באילת, של 64 מטר.

באותה תקופה לא היו באילת, מים לשתייה ולצרכים אחרים, ולכן היו מייבאים מים מהמרכז ומחלקים למשפחות במיכלים (כדים). כשאשתו והתינוק באו לאילת לא היה להם מספיק מים אז הוא היה קונה בקבוקי סודה, מחמם אותם ונותן להם לשתות. לא היו מזגנים באילת בתקופה הזאת כי לא היה חשמל. היה רק גנרטור אחד שלא הספיק לכל התושבים, לכן אנשים היו מניחים על אדן החלון אצות ים והרוח הייתה מכניסה לחות לאצות, מרטיבה אותן ומורידה את הטמפרטורה.

בשנות השמונים היה משבר אנרגיה עולמי וסגרו את מתקן התפלת המים. המים שהתפילו בתחנות המים באילת היו מים מזוקקים ואת המים לאחר ההתפלה מהלו עם מי בארות.

מוטי היה חייב למצוא עבודה כדי לפרנס את הילד ואת אשתו, לכן הלך לעיריית אילת וביקש מהמזכירה תקווה, עבודה. היא הציעה לו או לעבוד בצבא או במשטרה. בסופו של דבר הוא בחר בעבודה כשרת בבית ספר. מאוחר יותר בהמשך, עבד בתור חשמלאי בחברת החשמל.

בנוסף, אשתו הלכה ללשכת העבודה וקיבלה עבודה בתור מזכירה-פקידה בנמל אילת. לאחר מכן חבר שלו מתל אביב הגיע לאילת, העבירו אותו מחברת חשמל,  לעבוד בתחנת הכוח. דאגו לו לבית  והיה לו טוב. בשנת 1971 אשתו עברה להיות מזכירה בבית ספר גולדווטר.

הזוית האישית

אוריה ויונתן: היינו רוצים לאחל המשך חיים נפלאים ושיישאר חזק כמו שהוא.

סיפורו של מוטי פאר תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ביה"ס רבין באילת, התשפ"א.