מאגר סיפורי מורשת

שמי הרצל כחלון סבא של תהל שירה אשר לומדת בבית הספר מעלות משולם ברחובות.

ילדות במושב חצב

נולדתי בשער העלייה בחיפה, כשהייתי בן שנה עברנו למושב חצב בדרום השפלה.

הילדות שלי במושב הייתה יפה ומאתגרת גדלנו בשלושה חדרים עשרה ילדים ביחד עם ההורים, שתים עשרה נפשות בצפיפות, אך לא ידענו משהו אחר ואת זה קיבלנו באהבה ובשמחה ובסך הכל לא משעמם עם עשרה אחים.

התקופה הייתה תקופת הצנע שהיה מחסור באוכל ובבגדים, את המזון קבלו המשפחות בתלושי מזון, לפי גודל המשפחה. יחד עם זאת, הורי תמיד דאגו להשכלה שלנו דוגמה טובה לכך הייתה מנוי חודשי שהורי עשו לנו, לשני מקורות ידע בנושאים רבים: אחד מהם היה אנציקלופדיות תרבות ומכלל ובה היה כלול מידע רב – היסטוריה, מדע ועוד. המקור השני היה סיפורי המקרא. הייתה לנו חוברת בנושא סיפורי התנ"ך – "סיפורי התנ"ך של גוסטב דורה" ובה ראינו את כלל הסיפורים באופן מוחשי כך שאנחנו זוכרים אותם עד היום.

בילדותי, המדינה הייתה צעירה מאוד, היא קיבלה את עצמאותה מהבריטים והייתה עליה של מאות אלפים מכל העולם. בגלל זה המדינה הצעירה לא יכולה הייתה לספק את הצרכים לתושבים שלה. למזלה כל התושבים שגרו בהתיישבות העובדת הן בכפר, בקיבוץ ובמושב היה להם יותר קל בתקופת הצנע מכיוון שגידלו גידולים חקלאים לצורכי המשפחה. היה גם לול עופות, לא היה מחסור של ביצים ושל בשר כמו כן היו לנו פרות שסיפקו לנו חלב וגבינות. לא היה חסר כלום.

 ילדות במושב חצב

בית הספר היסודי שלנו היה במושב, בו למדנו בין היתר, על השואה – המורים שלנו העבירו לנו בזמנו בעיקר מידע שזה התרחש באירופה. כשהייתי חוזר הביתה, לספר להורי, אבי סיפר לי שגם בלוב היו גרמנים (הפשיסטים האיטלקים שלטו בלוב בראשם עמד מוסוליני שהיה בן ברית של היטלר), אשר לקחו אותו למחנה עבודה יחד עם כל הצעירים, לעבוד בביצורים של הצבא הגרמני מול הבריטים.

אבא שלי, עמוס כחלון, סיפר לי שהוא היה במחנה העבודה מספר חודשים, עד שיום אחד הפציצו מטוסים בריטים את שיירת המשאיות שהוא היה בהם, לדברי אבי "מי שמת מת ומי שברח ברח". אציין כי העבודה שלהם הייתה בגבול לוב מצריים אבל הבית שלנו היה בטריפולי. אבי הצליח לברוח וללכת ברגל שבועות שלמים עד שהגיע לטריפולי – בדרך הוא ביקש אוכל מהתושבים.

אימא שלי, מיסה כחלון, סיפרה לי שכשהוא הגיע הביתה הוא היה נראה כמו רוח רפאים. בזמן זה, אמי גידלה שלושה ילדים קטנים לבד ללא עזרה, שניים מתוכם נפטרו מרעב וממחלות.

בילדותי, לא האמנתי להם לסיפור זה מכיוון שלמדתי שהשואה התרחשה רק באירופה. בתקופה האחרונה הנושא הועמק ותוקן ואימא שלי הוכרה גם היא כניצולת שואה (אבי לא הוכר בתור ניצול שואה מכיוון שנפטר בטרם זמן ההכרה).

בצעירותי, החל מהיותי תלמיד בבית ספר יסודי, הלכתי לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה – עבדתי בחקלאות, דבר אשר היה נהוג בזמנו. העבודה בחקלאות הייתה בעיקרה בפרדס שהיה במושב – קטיף תפוזים.

התגייסותי לצבא

גייסו אותי בגיל 18, נשלחתי לעשות טירונות בגולני. להיות לוחם זה היה קשה מאוד, אך המוטיבציה שהייתה לי הגיעה מההורים שלי שהעבירו לנו מסר שזו המדינה שלנו ואנחנו חייבים להגן ולהילחם עליה. לאחר הטירונות נשלחתי לקורס קשר.

 בתקופת השירות הצבאי

בקורס קשר למדתי והתמחתי במספר מקצועות בתחום הקשר הצבאי והאזרחי. לאחר הקורס נשלחתי לשרת בחצי האי סיני. (את סיני כבשנו במלחמת ששת הימים התרחשה בשנת 1967) להרים ולפתח רשתות קשר בתעלת סואץ. תעלת סואץ היא תעלת מים המפרידה בין סיני למצרים, וזה היה הגבול בין הכוחות המצרים וצבא הגנה לישראל. לאחר שכבשנו את סיני במלחמת ששת הימים התנהלה בתעלת סואץ מלחמה חדשה שנקראה "מלחמת ההתשה". כן שמה הייתה התשה כבדה מאוד כל יום ויום המצרים היו יורים מפגיזים את כוחותינו שהיו על גדות התעלה בשוחות ובונקרים והיו לנו מאות נפגעים במלחמה הקשה הזאת שהייתה יום יומית, לשם נשלחתי להקים רשתות קשר לכוחותינו בתעלת סואץ.

 חייל בתקופת השירות הצבאי

ולאחר תקופה קצרה ששירתי שם נחתם הסכם הפסקת אש בין ישראל למצרים וכך בתמצית חיי הילדות והנעורים שלי עד הצבא ולאחר מכן עבודה, נישואים, ילדים וכך נולדה נכדתי היקרה תהל שירה דבש וכך אנחנו עושים ביחד את הקשר הרב דורי.

הזוית האישית

תהל שירה דבש: אני השכלתי מהסיפור למדתי והתחדשו לי המון דברים. נהניתי מהקשר עם סבי למדנו הרבה דברים ביחד. למדתי גם על המלחמות שהיו אז ועל תעלת סואץ על הצבא, על תפקידו של סבא בצבא. למדתי על תקופת ילדותו במושב חצב. היה לי כיף להשכיל ולדעת הרבה דברים חדשים על סבי.