מאגר סיפורי מורשת

תמונה משפחתית

משפחת כהנא – המלסדורף

שמי רבקה יוגב, בתם של אסתר ואליעזר להט (לרהפט), שניהם ניצולי שואה, כך שאני נקראת בת לדור השני של ניצולי השואה.

במפגשים של "הקשר הרב דורי" הצגתי לאלונה נכדתי, בתם של אוהד ואורית יוגב, תמונה משפחתית של אמי אסתר, הוריה ואחיותיה. אמי – היא סבתא רבתא של אלונה, והוריה – הם סבא וסבתא רבתא רבתא של אלונה.

תמונה משפחתית של אמי אסתר, הוריה ואחיותיה

התמונה שהצגתי יקרה לי מאוד כי היא היחידה ששרדה בידי אמי ושבאמצעותה "הכרתי" את סבי וסבתי, שלוש אחיותיה של אמי ומראה אמי בנעוריה.

בתמונה מצולמת משפחת כהנא – המלסדורף בביתה: סבי שלום וסבתי בלומה, ביניהם עומדת אמי אסתר, ומימין לשמאל יושבות דודתי נלה האחות הבכורה, לידה חוה האחות השלישית ומשמאל חנה – האחות השנייה.

המשפחה התגוררה בפולין בעיר אושווינצ'ים שבדרום מערב פולין באזור שנקרא גליציה. התמונה צולמה, כנראה, לפני מלחמת העולם השנייה או כבר בתחילתה.

לאמי היו זיכרונות טובים מאוד מחייה באושווינצ'ים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. היא אהבה את משפחתה והאהבה שהרעיפו עליה, החגים היהודיים, חיי החברה, והחלקתה על נהר הסולה הקפוא בימי החורף.

הסוף המר של סבי, סבתי ודודתי נלה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 סבי שלום נפטר בפתאומיות, כנראה בעקבות  כיבוש  אושווינצ'ים על ידי הגרמנים והעלאת בית הכנסת הגדול של העיירה באש, בית כנסת שבו הוא היה גבאי והיווה את מרכז פעילותו.

סבתי בלומה גורשה מאושווינצ'ים לגטו בעיר הקרובה ששמה סוסנוביץ, ומשם נשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספתה בשנת  1943.

גם אמי, נלה וחוה גורשו לגטו סוסנוביץ. שלושתן עבדו בסדנאות עבודה בגטו: אמי תפרה תרמילים לצבא הגרמני, ונלה שהייתה תופרת מקצועית הועסקה בתפירת לבנים. חוה הייתה אחות בבית החולים היהודי בגטו.

כאשר הגטו חוסל באוגוסט 1943 הן הועברו למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. במחנה פעלה מחתרת בה לקחה חלק בת דודתן צילה אורליאן ובזכותה שמותיהן נמחקו מספר פעמים מרשימות הסלקציה, כך ניצלו באושויץ-בירקנאו אמי וחווה.

ונלה?

לרוע המזל, באחת הסלקציות לא ניתן היה למחוק את שמה של נלה והיא נשלחה להשמדה, זה קרה בחול המועד פסח בשנת תש"ד.

הגעגועים להורים ולנלה ליוו את אמי בכל יום. היא אהבה אותם אהבת נפש ואובדנם השאיר בה כאב וצער. באותה תקופה חנה ובעלה שהו ברוסיה והם ניצלו.

בשנותיה האחרונות אמי כתבה ספר זיכרונות שנקרא "כאש בעצמותיי" וסיפרה בו על תולדות חייה.

קישור לקובץ: אלונה ורבקה יוגב סיפורה של תמונה

הזוית האישית

רבקה יוגב: העובדה שיש לי תמונה משפחתית יש לה משמעות ריגשית רבה. לא זכיתי להכיר את סבי וסבתי, שלום ובלומה ודודתי נלה, אך לפחות יש לי תמונה שלהם ובה אני יכולה להסתכל ולהראות לילדיי ולנכדיי.

אלונה: לא זכיתי לפגוש את אימה ודודתה של סבתא ואם הייתי פוגשת אותן הייתה לי זכות גדולה. המשימה הזאת ריגשה אותי ביותר וחדרה לי עמוק ללב, אני אזכור תמיד להעביר את הסיפור הלאה לדורות הבאים.