מאגר סיפורי מורשת

שמי עופרה שמיר נולדתי ב 21.7.1952 בקיבוץ עין חרוד להורים יוצאי גרמניה, שעלו לארץ בשנת 1933.

זיכרונות ילדות

גדלתי בקיבוץ בלינה המשותפת. במסגרת החינוך המשותף היתה לנו מנוחת צהריים. לא אהבתי לישון בצהריים, והמטפלת מרים היתה לוקחת אותי לטיול בגבעת קומי, ושתינו היינו גולשות במדרון.

עין חרוד איחוד – הקיבוץ הגדול הראשון בארץ ( יחד עם עין חרוד מאוחד). הקיבוץ שוכן על מורדות גבעת קומי המשקיפה אל רכס הגלבוע. הקיבוץ  נוסד בי"ח באלול תרפ"א (ספטמבר 1921) ליד מעין חרוד (מכאן שמו) ע"י חלוצי "גדוד העבודה" יוצאי מזרח אירופה, אשר הגיעו בעליות השנייה והשלישית. ב- 1929 הקיבוץ עלה למקומו הנוכחי בגבעת קומי.

למדתי בביה"ס בקיבוץ, והאהבה הראשונה שלי היתה  שיעורי לשון, מלאכה ואנגלית.  בתיכון היתה לי אהבה למקצועות הגיאוגרפיה והביולוגיה. אני זוכרת לטובה את המחנכת חיה, והמורה לביולוגיה יעקב גרטי.

כילדים נהגנו לשחק אחר הצהריים משחקי ילדות בחוץ, כגון: ארבעה מקלות, חמש אבנים. היו לנו גם מחנות קיץ  וטיול מים מים אל-ים שנמשך ארבעה ימים, בחופשת הפסח. מכיתה ט' עבדנו אחה"צ בבתי הילדים .

הגיוס לצבא

התגייסתי לצבא ועשיתי טירונות בנח"ל במחנה שמונים. הטירונות ארכה כחודשיים, ובסיומה שובצתי למודיעין בג'וליס בחיל השריון. היה לי תפקיד פיקודי במודיעין ובטחון שדה. כעבור כשנה בצבא הכרתי את רפי, שלימים יהיה בעלי. הוא שירת בביטחון שדה ויצאנו יחד לתרגיל גדול, אני הייתי אחראית על המפות, שהיו אז הדבר החשוב ביותר, והסודי ביותר ברשותנו. רפי הבחין בי וביקש לשוחח, ולקרוא יחד את המפות. בהמשך כשלא הסתדרתי עם המפקד שלי, עברתי לפיקוד צפון בצפת. שרתי שנה ושמונה חודשיים וכשהשתחררתי חזרתי לקיבוץ ועבדתי בנוי ובבתי ילדים. בהמשך עברנו לקיבוץ אילות, ליד אילת, במסגרת עזרה לקיבוצים צעירים.

עבודה והקמת משפחה

כשחזרנו לעין חרוד, לימדתי באולפן עברית לעולים חדשים, עבדתי עימם שש וחצי שנים, ולימדתי אותם לדבר עברית. בהמשך עבדתי בתור מזכירה במפעל של הקיבוץ 'פלדות'.

יש לי שלושה ילדים: בת בכורה שנולדה לפני מלחמת יום כיפור – קרן, ואחריה שני בנים – זוהר ואור שממלאים את הבית בשמחה .

היום אני אוהבת מאוד לטפל בגינה, אוהבת לקרוא ספרים, להרכיב פאזלים, ובעיקר עורכת עם רפי וחברים טובים, טיולים בארץ ובעולם. אני מצלמת ועורכת לנו שפע אלבומים, מכל פינות החמד שאת מגלים ונהנים מהן בטיולינו הרבים.

הזווית האישית

עפרה: מפגשי התיעוד היו נעימים מאד, הרגשנו שאנו זוכים להכרות עמוקה בנינו. יקיר ונבו שאלו והתעניינו בי, ואני נהניתי לשתף אותם.