מאגר סיפורי מורשת

סבתי, גלוריה גונן, נולדה ברביעי לינואר 1941 ברוסריו, ארגנטינה.

היא התגוררה לפני השביעי באוקטובר בקיבוץ מפלסים בדרום 63 שנה, ובעקבות המלחמה סבתי ויתר תושבי הקיבוץ התפנו למלון בהרצליה פיתוח.

הוריה של סבתי היו מריה ויאסוק. הם עברו לארגנטינה מרוסיה אחרי מלחמת העולם הראשונה. מריה הייתה עקרת בית ויאסוק היה איש מכירות. לסבתי היו שתי אחיות: צ'לה, וסליה. היא הייתה האחות הקטנה. המשפחה של סבתי הייתה ענייה, למרות זאת דודתה הייתה עשירה. דודתה של סבתי התחתנה עם איש עשיר אבל אמא של סבתי התחתנה עם איש עני. סבתי זוכרת שכל קיץ משפחתה הייתה נוסעת לבקר את משפחתה של דודתה. סבתי אהבה לשחק עם השכנים שהיו בגילה, אך דודתה לא הרשתה לה כי השכנים שלה היו ממעמד שונה משלה.

סבתי למדה רק בבית ספר יסודי וכשהייתה בת 13 היא החלה לעבוד ולעזור בכלכלת הבית. סבתי למדה עד כיתה ה' בבית ספר אזורי, וכשהיא עלתה לכיתה ו' אמא שלה החליטה לשלוח אותה לבית ספר יהודי. בגלל שסבתא אף פעם לא למדה יידיש שמו אותה בכיתה א' בבית הספר היהודי. סבתא לא אהבה את העובדה שהיא הייתה בת 12 בכיתה עם ילדים בני שש ולכן עזבה את בית הספר לאחר חצי שעה ולא שבה אליו שוב.

מגיל 8 ועד עלייתה לארץ בגיל 17 סבתי הייתה חלק מתנועת נוער ציונית, דרור הבונים. מטרת התנועה הייתה לחנך ילדים יהודים לציונות ולגרום להם לעלות ארצה. בתנועה למדו את הילדים שירים בעברית וריקודים. לימדו על ישראל וסיפרו להם סיפורים על הקמת המדינה. שתי אחיותיה הגדולות של סבתא גם היו חלק מהתנועה ועלו ארצה. אחותה הבכורה צ'לה עלתה בגיל 20 בשנת 1954 ולאחר 4 שנים האחות האמצעית, סליה עלתה גם ארצה.

בשנת 1960 סבתא עלתה ארצה ואחרי חצי שנה הוריה עלו לארץ. הסוכנות היהודית ארגנה את העליות. לפני עלייתה של סבתי כשהיא הייתה בת 16, היא השתתפה בהכשרה שארגנה הסוכנות היהודית בארגנטינה. המטרה של ההכשרה הייתה לדמות חיי קיבוץ בארגנטינה ולהכשיר צעירים לחיים בקיבוץ בישראל. הסוכנות היהודית  קנתה שטח ריק בבואנוס איירס ושם בנתה קיבוץ קטן בשטח הקנוי. בקיבוץ היה מעונות, שירותים, חדר אוכל, מטבח, לול, רפת עם פרה אחת, גינת ירק, ועוד. ההכשרה הייתה חצי שנה. ההכשרה זכורה לסבתי כחוויה מאוד מהנה. בקבוצה של ההכשרה היו כעשרים צעירים. סבתי הייתה היחידה מהחבורה שעלתה ארצה. אחת מהחוויות הכי זכורות מההכשרה הייתה הפעם שאנשים מישראל באו לבקר את הקיבוץ וביניהם הייתה גם גולדה מאיר.

בשנת 1960 סבתי עלתה ארצה. סבתי שטה בשני אוניות כדי להגיע ארצה. בהתחלה היא עלתה על אונייה ספרדית. סבתא שרה רוב הזמן באונייה ולכן צוות העובדים מאוד אהב אותה. האונייה עצרה בכמה מקומות  באירופה כמו ברצלונה, ורומא. התחנה האחרונה של האונייה הייתה נאפולי. סבתא הייתה צריכה לחכות בנאפולי עד שהספינה שתיקח אותה לישראל תגיע. לסבתא לא היה כסף ומקום לישון בנאפולי. היא מצאה חברים באונייה שגם באו לעלות לישראל והם התחילו לחפש מקום שבו יוכלו ללכת לישון. לאחר מסע חיפושים ארוך הם מצאו מקום יחסית זול. באמצע הלילה הם התחילו לשמוע קולות לאחר כמה דקות הם החליטו לצאת מן החדר ולבדוק. הם גילו שהם בבית בושת. לאחר הלילה הטראומטי הם חזרו לנמל ועלו על האוניה שלקחה אותם לישראל, לנמל חיפה. סבתי זוכרת שאחיותיה חיכו לה בנמל.

אחרי שסבתא הגיעה לארץ היא הייתה בהכשרה בקיבוץ רמת יוחנן לעולים חדשים מתנועת דרור הבונים מרחבי העולם. בהכשרה היו בערך 20 צעירים מרחבי העולם שעלו לארץ. בהכשרה שנמשכה חצי שנה לימדו את הצעירים על חיי הקיבוץ. זו הייתה חוויה מאתגרת מאוד לסבתי. היא הייתה צריכה להיות עצמאית במדינה זרה שבה לא ידעה את השפה ואת התרבות וללא הורים. הכל היה חדש ומסובך לסבתא, אבל היא הייתה צריכה להתרגל ולהתבגר מהר. בהכשרה היא התאהבה בחייל צעיר ואפילו רצתה להיות חיילת במשך תקופה. ההכשרה הייתה מאוד קשה וחלק מהצעירים עזבו, אבל סבתי אהבה את חיי הקיבוץ ונקלטה מהר. בזמן ההכשרה היא עבדה רוב הזמן במטבח. סבתי למדה עברית מהעבודה במטבח. הוותיקות מהקיבוץ לא הפסיקו לדבר והיא הייתה צריכה ללמוד מהר עברית.

אחרי ההכשרה סבתי וקבוצתה מההכשרה עברו לקיבוץ מפלסים וסבתי החלה לעבוד במטבח שנה. אחרי שסיימה לעבוד במטבח היא החלה לעבוד בלול. היא גידלה אפרוחים מגיל יום. היא עבדה בלול 20 שנה. סבתא נשלחה בתור מומחית לגידול אפרוחים לקיבוץ שדה בוקר ולהפתעתה יצא לה לשבת ליד בן גוריון בחדר האוכל של הקיבוץ. בזמן עבודתה במטבח הגיעה קבוצת עולים חדשה מארגנטינה לקיבוץ, וביניהם הגיע גם בעלה לעתיד של סבתא צ'ידורו. צ'ידורו עבד בחקלאות בגידול חיטה והוא נהיה מומחה בתחום. הוא אהב לשחק ברידג'. הוא היה בן אדם מאוד אהוב וחברותי. סבתא התחתנה עם צ'ידורו במפלסים בשנת 1964. לאחר 9 חודשים נולדה להם הבת הבחורה אביטל. אחרי 3 שנים נולדה הבת האמצעית נטע ולאחר עוד 3 שנים נולדה להם הבת הקטנה, בילי. אחרי הרבה שנים התגלה מום בליבו של צ'ידורו אחרי התקף לב שהוא חווה והוא היה צריך לעבור השתלת לב. זו הייתה תקופה מאוד קשה לשניהם. צ'ידורו חיי עם הלב המושתל 9 שנים עד שהוא נפטר. הוא המשיך לעבוד בחקלאות עם הלב המושתל. סבתא יצאה לפנסיה מוקדמת כדי לעזור לסבא. צ'ידורו נפטר בגיל 58. אחרי שסבא נפטר, סבתא החלה לעסוק ביצירה.

התחביבים של סבתא הם ציור ועבודות יצירה. היא החלה לעסוק ביצירה אחרי שהחלה להשתתף בחוג יצירה במועדון לגיל השלישי. היא מאוד אוהבת לראות טלוויזיה ולדבר עם אנשים. סבתי מאוד חברותית ויכולה לפתח שיחה גם עם אנשים זרים.

קיבוץ מפלסים – 7 אוקטובר – מלחמת חרבות הברזל

"קרב מפלסים התרחש ב-7 באוקטובר 2023, במהלך מתקפת הפתע על ישראל. במהלך הקרב הסתערו כ-50 מחבלים המשתייכים לארגון הטרור חמאס על קיבוץ מפלסים הסמוך לצפון רצועת עזה, במטרה לבצע טבח בתושבי הקיבוץ ולחטוף מהם לרצועת עזה. את ההתקפה הדפו 12 חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ וקצינים בחופשה, ולאחר מכן חברו אליהם כוחות של סיירת מטכ"ל וגדוד ההכשרות של חטיבת כפיר אשר הרגו רבים מהמחבלים". (ויקיפדיה)

בשביעי לאוקטובר סבתי התעוררה בבוקר לאזעקות והלכה לממ"ד. היא לא פחדה וחשבה שהיא לא תיפגע. לסבתי היה המון מזל ששום מחבל לא נכנס לביתה, למרות שאחד כנראה עבר בחצרה. היא עכשיו שוהה במלון בהרצליה עם שאר הקיבוץ. סבתא נהנית במלון, אך היא מחכה בקוצר רוח לחזור לקיבוץ.

הזוית האישית

רותם: סבתא גלוריה נהנתה מהראיון ונהנתה לספר את סיפורה היא חושבת שזה דרך טובה להכיר את הסבים ואת הסבתות בצורה יותר טובה. אני נהניתי מהעבודה מהעבודה והתחברתי יותר טוב עם סבתא למדתי עליה המון דברים חדשים ואני מרגישה שהתחברנו יותר טוב