מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל בורוכוב, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשתף את סבתא שלי, אליזבטה. סבתא ליזה נולדה בשנת 1952, לבית משפחת מושייב, בבוכרה שבאוזבקיסטן. סבתא סיפרה לי את סיפורה אותו תיעדתי.

סבתא ליזה מספרת

הי, אני סבתא אליזבטה, או איך שכולם קוראים לי סבתא ליזה ושם משפחתי הוא מושייב. שפת האם שלי הינה רוסית ונולדתי באוזבקיסטן, בעיר בוכרה. גרנו בקרב הקהילה היהודית הבוכרית, באותו בית עם כל המשפחה: אמי טובה, אבי מיכאל, אחי בוריס, אנוכי ואחי הבכור אלכס. בוריס הינו בן הזקונים במשפחתנו.

זיכרונותי מבוכרה

בבתינו בבוכרה הייתה חצר גדולה ובחצר היו המון פרות, תרנגולות, ברווזים, כבשים, אפרוחים, עצים וכלב אחד. אני ממש מתגעגעת לילדות שהייתה לי, איך שכולנו גרנו ביחד, הייתה לנו חצר גדולה עם הרבה חיות…

אני מאוד אוהבת לקרוא ולבשל! למדתי לבשל בזכות סבתא שלי שהייתה שפית. אני זוכרת שבכל חג, למשל: פסח היינו מכינים כל המשפחה ביחד מצות ומוכרים לתושבי הקהילה היהודית שבבוכרה והיינו חולקים את הכסף שהרווחנו מהמכירות.

יום אחד, הכרתי את סבא יעקוב בורוכוב, אשר היה החבר הטוב של אחי הקטן בוריס. לאחר תקופת חברות, התחתנו כשהגעתי לגיל 19 ואז כבר שינית את שם משפחתי ממושייב לבורוכוב.

בחרתי בתמונה זו, בה אני  עם כל המשפחה שלי הלכנו לקטיף רימונים. היה שם ממש טעים, קנינו מיץ רימונים טרי והיה ממש מרענן וטעים!

היום יש לנו שלושה ילדים: אשר – האח הבכור, שנולד שהייתי בגיל 20. סרגיי – האח האמצעי וזיווה האחות הכי קטנה, בת זקונים.

העלייה לישראל

בשנת 1992 עלינו לארץ ישראל, זה היה כשהייתי בת 39. החלטנו לעלות לישראל כי התחילה האנטישמיות. החילו מידי פעם תקריות לא נעימות של גילויי אנטישמיות. עלינו אני, ההורים שלי בעלי והילדים שלי.

אתם בטח שואלים מי לימד אותנו עברית? אני, בעלי, ההורים שלי והבן הבכור שלי (אשר) – כולנו, הלכנו לאולפן ולימדו אותנו שם עברית. זיווה וסרגיי, ילדיי הצעירים יותר הלכו לבית ספר ושם לימדו אותם עברית.

מייד כאשר הגענו לישראל, עברנו לגור בקריית שלום שנה אחת, שם גרנו בדירה שכורה. אחרי שנה בערך, עברנו לגור בעיר בת ים ומשם כעבטר תקופה עברנו לגור בראשון לציון.

ישראל ממש שונה מאוזבקיסטן! בישראל לא צריך להכין כל דבר כמו מצות וכו'… יש הכל מוכן בחנויות, מזג האוויר ממש שונה. שם אין בכלל תרבות והחינוך ממש שונה מפה. הגעתי לישראל בגיל מבוגר יחסית ולא  שרתי בצבא ולא השתתפתי במלחמות בישראל, אבל כן טיפלתי  כאחות במקצועי, באנשים שכן השתתפו במלחמות.

עבודתי

בפעם הראשונה שעבדתי זה היה בגיל 13, עבדתי בחופש הגדול באוזבקיסטן בעיר בוכרה. ניקיתי את הכוסות של הגלידה שהיו אוכלים בה, וניקיתי רצפות ושולחנות בחנות גלידה.

היום אני עובדת בדיור מוגן, במגדלי ים התיכון בבת ים בתור אחות.

אני ומשפחתי הלכנו לחתונה של הנכדה שלי, היה שם מרגש ממש ויפה היה שם אוכל טעים מאוד והגיע גם זמר ששר שירים יפים ממש ריגש אותי שבעלה שבר את הכוס!

היום, אני סבתא לעשרה נכדים ונין אחד. בזמן הפנוי שלי אני מבשלת, מזמינה אורחים לבית ונחה. היום אני בת 71.

אני ממש מתגעגעת לתקופה שהייתה פעם אבל אני גם שמחה איפה שאני היום.

הזוית האישית

דניאל: למדתי הרבה על סבתא שלי, כל מה שמסופר פה לא ידעתי לפני זה. אני מאחלת לה המון בריאות שמחה ועד 120.