מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בירושלים בשנת 1943 וגדלתי בנחלת שבעה. כשהייתי בת שנה נפטרה אמי. עד גיל שלוש גדלתי אצל סבתי מצד אימא ומגיל שלוש גדלתי אצל סבתי מצד אבא, שאיתה גדלתי רוב ילדותי עד גיל 27. גדלתי יחד עם דוד שלי שהיה גדול ממני בשש שנים והוא היה לי כמו אח.

אבא שלי גר בתל אביב עם אשתו החדשה ועם ארבעת האחים שלי שקטנים ממני. אמנם אנחנו לא מאותה האימא אבל אני אוהבת כמו אחים רגילים וזה הדדי גם כלפי וגם עם אשתו של אבי. אבא שלי היה גבאי בית כנסת "היכל מהריך" בתל אביב שייסדו היה יוסף כוג'הינוף שהיה הסבא של האימא השנייה שלי (הלא ביולוגית. הוא חלם להעלות את יהדות בוכרה לארץ כדי לעשות זאת הוא עוד חמישה אנשים עשירים היו מוכנים לתרום מכספם כדי לבנות שכונה ליהודים הבוכרים שעלו לארץ, וכך הוקמה שכונת הבוכרים בירושלים.

למדתי בבית הספר על שם נחום סוקולוב עד כיתה ו', ובתיכון הייתי בתיכון ערב כי עבדתי בבנק. בהרבה שבתות ובחגים הייתי נוסעת למשפחה שלי בתל אביב (אבא ואחים שלי) וכולם היו שמחים לראות אותי ואני אותם. הייתי מביאה לאחים שלי מתנות.

מקצוע ועיסוק

בגיל 14 ושבעה חודשים התחלתי לעבוד בבנק אלרן מול הדואר הראשי ברחוב יפו. עבדתי שם עד גיל 18 ומגיל 18 עברתי לבנק לאומי המרכזי בירושלים. מאז עבדתי עד שיצאתי לפנסיה בבנק. אהבתי מאוד את העבודה בבנק וגם הבת שלי עובדת בבנק, אז זה מאוד משמח אותי.

נישואין והקמת משפחה

בגיל 27 התחתנתי עם יהודה שעבד בתעשייה הצבאית בירושלים. אחר כך נולדו לי שלושה ילדים: שרית, סימה, ואבי.

אני כאן עוד לפני גיל עשרים. אני עוד לא נשואה ועוד אין לי ילדים. באותו זמן המשכתי לעבוד בבנק בירושלים והייתי גרה אצל סבתא שלי מצד אבא שקראו לה חפצי.

כיום אני בת 80 עם שלושה ילדים ועשרה נכדים, חרוצים ומתוקים. אני גרה בארמון הנציב בירושלים ואני אוהבת מפגשים משפחתיים.

תמונה זו שלי צולמה עם הנכד גיא בבר המצווה שלו. היה כל כיף ונהניתי איתו ואפשר לראות את זה בתמונה. טקס הבר המצווה שלו היה בתקופת הקורונה ולכן חגגנו באופן מצומצם, אבל עדיין היה מאוד נחמד.

בעבר אהבתי ללכת לטיולים בחברה וללכת לערבי שירה. יש כמה תוכניות טלוויזיה שאני אוהבת.

חפץ משמעותי עבורי – שעון קיר

זהו שעון שנשאר לי מבעלי הוא קיבל שעון זה מאבא שלו שגר בעיר העתיקה. סבו ומשפחתו גרו בעיר העתיקה בירושלים לפני קום המדינה. השעון הזה כבר "בן" מעל 100 שנה והוא עובר במשפחה מדור לדור ואני מקווה שאני אעביר אותו הלאה גם לנכדיי ושהם יעבירו את זה הלאה גם…

שעון קיר עובר מדור לדור

גילגולו של סיפור

כשסבתא שלי גרה בדירה עם הילדים שלה ובעלה ועם סבתא שלה, כשהבן שלה היה משתולל ומתפרע אז סבתא שלה הייתה אומרת לו שאם הוא ימשיך היא תשים לו סיכה (בצחוק) והוא היה נבהל ומפסיק להשתולל.

יש לי חלום

החלום שלי שהילדים שלי והנכדים יהיו תמיד בריאים ושאני אזכה להיות בחתונה של כל הנכדים שלי ואזכה לראות את הילדים שלהם.

הזוית האישית

גיא: הייתה לי חוויה להיפגש עם סבתא שלי ולדבר איתה על דברים שקרו לה וזה נתן לי הרבה ולימד אותי מהניסיון שלה. זו לא הפעם הראשונה ששמעתי את כל הסיפורים שלה וכל פעם זה מעניין. בנוסף עזרתי לה מאוד להסתדר עם הטלפון הנייד שלה והראיתי לה איך משתמשים בו.

חנה: התקוות שלי הן שנכדיי וילדיי יצליחו בכל מעשה ידם ולזכות לראות את שמחתם.