מאגר סיפורי מורשת

אלכס תלמידת תיכון עירוני א', בחרה לתעד את סיפורה של דניאלה בירן, בוגרת עירוני א', ומהרהרת על החיים.

שמה של דניאלה  בירן נבחר על שם גיבורה של ספר שאימא שלה קראה בזמן ההריון, בגרמנית. היא נולדה בשנת 1937 בתל אביב, היא ממוצא יקי גרמני.

דניאלה מספרת:

"למדתי בתיכון עירוני א׳ ועד סוף כתה י"א חלמתי להיות מורה. היה לי מורה צבר מדהים, שחינך את הכיתה המקבילה ולימד אותי ערבית. יצאתי יחד עם הכיתה שלו ואיתו להרבה טיולים, הערצתי אותו והחשבתי אותו כהמורה האידיאלי.

יום אחד כמה חברים התחילו להשמיץ אותו ולדבר עליו לא יפה והחלטתי שאם אפילו על המורה הכי טוב מדברים ככה, אני לא אהיה מורה. התחלתי להתעניין בפסיכולוגיה וללמוד את  הנושא הזה ולעסוק בו, זה הפך למקצוע שלי בו בחרתי לעבוד".

מדהים איך הדברים הכי פתאומיים יכולים לשנות את מסלול החיים ואת כל מה שחלמת להיות. אולי לולא היום הזה, הייתה מורה כל חייה".

דניאלה מוסיפה ומספרת:

״ בילדותי, הייתי קרובה בעיקר לסבתא שלי, שגידלה אותי והייתה דמות מודל משמעותית בשבילי. מגיל שנה גרתי עם ההורים וסבא וסבתא. הוריי עבדו וסבתי גידלה אותי ואת אחיי וחינכה אותנו. היא הייתה אישיות לא רגילה. עד היום אני שומעת את קולה מהדהד בראשי, כשאני יושבת ולא עושה כלום: ״מה זה את יושבת וגוזלת לקדוש ברוך הוא את הזמן״ ומיד נזכרת שתמיד צריך לעשות משהו".

זמנים השתנו מהתקופה בה היא גדלה ועד היום.

דניאלה מספרת:

״הייתי מעדיפה ללמוד בעירוני א׳ היום, אחרי שראיתי את המנהל שלכם ושמעתי אותך מדברת על בית הספר. התחלתי ללמוד בבית הספר עירוני א׳ בשנת 1951. הכל היה רשמי מידי, היה משטר מאוד קשוח. היו חוקים קשים״.

החיים לא צפויים, מתגלגלים בזמן שאנחנו עסוקים בלתכנן והם צוחקים.

דניאלה ממשיכה ואומרת:  ״אם הייתי יכולה למסור לעצמי מסר לפני 60 שנה, הייתי מוסרת לעצמי שהחיים שלי יהיו יפים ומעניינים, שיהיה לי מקצוע שאני אוהב ומשפחה נחמדה, שהחיים יהיו טובים. לפני שישים שנה, הייתי נשואה שנה,  28 שנים מאושרות בכולל, ולא הייתי אומרת לעצמי בחיים שאני עומדת להתגרש״.

החיים לא צפויים, מובילים אותנו למקומות חדשים ומפתיעים כל רגע למשל אחרי שחלמה להיות  מורה הפכה לפסיכולוגית.

לעומת זאת, יש אנשים וחברויות שמחזיקות לנצח. בגיל שלוש הייתה לה חברה, שכנה, הייתה זו חברה טובה שעד היום הן בקשר טוב. דניאלה מספרת על חברתה: "לפעמים הייתי אוכלת אצלם ארוחת צהריים, אני זוכרת, שאבא שלה לא הרשה לשתות בזמן האוכל. אז בזמן האוכל הייתי קמה והולכת לחדר האמבטיה ושותה מהברז שם ואז חוזרת, תמיד נורא פחדתי שאבא שלה יגלה, שאני שותה בזמן האוכל אצלם באמבטיה. הוא היה מאוד מלחיץ.  מאוד אהבתי לאכול אצלם, היה שם אוכל טעים. אמנם היינו חברות טובות, אבל מאבא שלה מאוד פחדתי. לעומת אבא שלי שהיה איש טוב, רך ונעים״

זה הזיכרון הראשון שלה בעולם עם מישהי שחברה שלה עד עצם היום הזה. זכרון נוסף של דניאלה קשור ליום הכרזת המדינה. אי אפשר לשכוח, כאשר דניאלה נולדה, עוד לא הייתה מדינת ישראל והיא מתארת את היום הזה כיום הכי טוב בחיים שלה:

״ה-29 לנובמבר 1947, הייתי בת עשר וחצי כששמענו ברדיו על ההחלטה של האו״ם, שתהיה מדינת ישראל ויצאנו כולנו לרחובות ורקדנו. נפגשתי עם כל החברים שלי מהכיתה, והייתה מוזיקה וכולנו רקדנו במעגלים וזאת הייתה הרגשה מדהימה. לא ידענו אז מה זה יידרש מאיתנו לאחר מכן, אבל זה היה יום מאושר בצורה בלתי רגילה״.

דניאלה לא שוכחת להזכיר אירוע מרגש ביותר עבורה, את היום שנולדו ילדיה, שהם לא פחות חשובים מהקמת מדינת ישראל!

כיום היא גרה בבית דיור מוגן בכפר סבא, אם לשלושת ילדיה וסבתא לארבעת נכדיה ושני נינים!

הזוית האישית

אלכס טריפון קרניאל: החוויה של תכנית הקשר הרב דורי הייתה מדהימה בעיניי למדתי המון, נהניתי וצחקתי, מצאתי המון דמיון עם אישה מהממת שגם היא למדה בעירוני א׳. אני ממליצה לכל בני גילי להיפתח לעולם העבר, מה שהיה פה לפנינו, מה שאפשר ללמוד ממנו ולהמשיך אותו בדרכנו. הייתה לי חוויה מעוררת השראה.