מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של תמר גרנק

אני תמי (תמר) גרנק. נולדתי בארץ בתאריך 12.11.1944, (עכשיו אני בת 79). נולדתי לפני שהוקמה המדינה.

לאמי קראו פנינה ולאבי יצחק. יצחק עלה מפולין ואימא שלי נולדה בירושלים. אמי הייתה נשואה ליצחק ואיתו הביאה שני ילדים, אותי ואת אחי צחי. אחר כך יצחק אבי נפטר ואמי התחתנה שוב עם בחור בשם עקיבא ואיתו הביאה לעולם את אחי דורון. בבוא הזמן גם עקיבא נפטר ואמי הייתה בזוגיות בפעם השלישית  עם יונה. יונה נפטר ואז רק כשהייתי בת 68 אמי פנינה נפטרה.

נולדתי בחיפה שהייתה אז, לפני קום המדינה, יישוב יהודי ולא העיר הגדולה שהיא כיום. גרנו בהתחלה בדירה עם עוד שתי משפחות. לכל משפחה היה חדר אחד והמטבח השירותים והסלון היו משותפים. גרתי בחדר אחד עם אחי, אמי וסבתי בתיה, שהייתה עיוורת. גרנו בדירה הזאת עד שהייתי בת ארבע ואז עברנו לבית ברחוב אלנבי, שם חלקתי חדר עם אחי וכשהייתי בת עשר אחי דורון נולד וחלקתי גם איתו את חדרי.

 בילדותי

הדירה הייתה קרובה לבית הספר, אז הייתי הולכת לשם ברגל. אני זוכרת שבבית הספר לא הייתה חטיבת ביניים, היה בית ספר יסודי שבו לומדים מכיתה א' עד ח' ועוד בית ספר תיכון שבו למדו מכיתה ט'-יב'. הייתה לנו תלבושת אחידה בצבע תכלת ומאז אני לא ממש אוהבת את הצבע הזה. כשסיימתי לימודי בבית הספר היסודי בסיום כתה ח' עברתי לתיכון לבית הספר הריאלי. כשהייתי נערה הייתי בתנועת הצופים והלכתי לשבט הכי גדול שהיה בעיר.

אני זוכרת גם שלא היו אז מכונות כביסה בבתים, אז הייתה מישהי שבאה אלינו פעם בשבועיים ומכבסת לנו את הבגדים.

אחרי שסיימתי את התיכון, המשכתי לימודיי בסמינר למורים בחיפה. בתקופה שהייתי אמורה להתגייס נשים לא יכלו לשרת בכל תפקיד היו רק חלק מהתפקידים שנשים יכלו לבצע. כשבאתי להתגייס אמרו לי שאני לא יכולה בגלל שיש "עודף בנשים", אז אני לא שירתי בצבא. כשהייתי בת עשרים עברתי לירושלים ושם למדתי באוניברסיטה. רוב חיי עבדתי כמורה.

התחתנתי כשהייתי בת 21 עם שרגא אסיף ואיתו הבאתי שלושה ילדים: אמיר, אורנה ואיילת. אחרי 24 שנים התגרשנו. אחר כך התחתנתי עם יעקב (יענקלה), גרנו 20 שנה בירושלים ואחר כך עברנו לגור במודיעין. יעקב, חלה במחלת הסרטן, בהתחלה הוא הצליח להתגבר על המחלה וכשהיה בן שמונים המחלה חזרה אליו – הוא נפטר אחרי 25 שנות נישואים.

שיניתי את שם המשפחה שלי פעמים רבות בחיי, כרגע קוראים לי תמי גרנק. אחרי שיענקל'ה נפטר עברתי לדיור מוגן שם אני גרה עכשיו. עוד כמה חודשים אני בת שמונים ויש לי שלושה ילדים ותשעה נכדים.

הזוית האישית

אגם: אני מאוד נהניתי לשמוע את הסיפורים כי בדרך כלל היא מספרת לי סיפורים מהשבוע או שקרו לה לאחרונה. בחיים לא שמעתי את סיפורי הילדות שלה ועכשיו בזכות תוכנית הקשר הרב דורי, הקשר התהדק. אני מוצאת את עצמי מדברת איתה 40 דקות בטלפון ואני מקשיבה לה ול סיפוריה. כתבתי ותיעדתי את כל מה שהיא סיפרה לי ושיתפה אותי. זה כיף ללמוד עוד על המשפחה שלך ולשמוע דברים מעניינים שיכול להיות שבחיים לא הייתי שומעת בלי התוכנית הזאת, מאוד נהנתי לכתוב את הסיפורים.