מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארגנטינה, במוזסוויל, אשר במחוז סנטה פה, ארגנטינה. זו הייתה הראשונה מבין המושבות שהוקמו במסגרת תוכניתו של הברון הירש להצלתם של יהודי מזרח אירופה שברחו מהפוגרומים. אבי גם הוא נולד שם, לאחר שהוריו הגיעו אל המושבה.

אימא שלי נולדה בפולין והגיעה לארגנטינה באונייה האחרונה שיצאה בשנת 1939, ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כשהייתי בת שנה עברנו לעיר הגדולה בואנוס איירס ושם גדלתי והתחנכתי.

גדלתי בבית יהודי וציוני מאוד, ישראל ויהדותנו היו נושאים בולטים ונוכחים רבות ביום-יום שלנו. מאחר ורוב משפחתה המורחבת של אימי נספתה בשואה, במשפחה דובר רבות על הנושא, מה שגרם לי תמיד לסקרנות ולהתעניינות, ולרצון לדעת עוד ועוד. במשפחתי ראו חשיבות רבה בשמירת היהדות והמסורת, ציון החגים והמנהגים, הלמידה בבית ספר יהודי (בנוסף לבית הספר הממלכתי), המעורבות הקהילתית של הוריי, פעילותו הציבורית של אבי במוסדות הקהילתיים ובבית הכנסת. בגיל צעיר מאוד התחלתי לפקוד את תנועת הנוער, מה שהוסיף מאוד לעיצוב שלי כאישה, כיהודיה וכציונית. הייתי גאה להיות יהודיה. בגיל 20 עליתי לארץ לבד, בלי המשפחה. הגעתי לירושלים והתגוררתי במעון סטודנטים, בשכונה בה חיה בעיקר אוכלוסיה עם קשיים, זה היה הלם לא קטן. בכלל לא היה פשוט להסתגל לשינויים, גם הלוגיסטיים והקיומיים וגם הסביבתיים. למרות שהגעתי לארץ מתוך בחירה חופשית ומתוך אידיאל, היו גם ימים לא קלים. בשנת 1980 התחתנתי. בעלי נולד באלג'יר ועלה לארץ מצרפת. נולדו לנו שלושה ילדים שהיום הם כבר בוגרים ויש לנו שלוש נכדות.

ענבל היא בתה הצעירה של בתי הבכורה.

משחקי ילדות

בילדותי שיחקנו בהרבה משחקים כגון קלאס, דוקים, מחבואים, מחניים, גומי, צוללות, ארץ עיר, משחקי קופסה שונים וגולות. הטסנו גם עפיפונים, אותם הכנו לבד בבית עם דבק תוצרת בית שהיה עשוי מקמח ומים.

תמיד היתה לנו תעסוקה וזכור לי שלא היה משעמם בכלל, מה גם שתמיד היה ספר לקרוא.

פורים

בילדותי חגגנו את חג הפורים בצורה מצומצמת מפני ששנת הלימודים התחילה במועד מאוחר יותר מתאריך החג. בכל מקרה, ערכנו מסיבה בבית הכנסת שהיה מקושט וצבעוני מאוד, רוב הילדות התחפשו למלכת אסתר. שרנו את השירים המוכרים של החג, רקדנו, שמחנו ונהנינו מאכילת אוזני המן מסוגים שונים.

סיפורו של חפץ

בחרתי בכלי הזה, אותו קיבלתי מאמי, שקיבלה אותו מסבתא שלה. הכלי מזכיר לי טעמים מתוקים וטעימים של מה שהיה תמיד בתוכו: ריבה, שוקולדים, סוכריות. זיכרון של המשפחה יושבת מסביב לשולחן, שותים תה או קפה והכלי תמיד על השולחן ליד העוגות העוגיות.

פסח

את ליל הסדר חגגנו ביחד, כל המשפחה המורחבת. תמיד סביב שולחן ארוך של כ- 30 משתתפים לפחות. מספר שבועות לפני החג כבר הוזמנו המצות מהמפעל המקומי, סבתא שלי ואמא שלי הכינו את כל המאכלים, הילדים הקטנים שאלו קושיות והיה שמח מאוד.

כיום, אנחנו עורכים את ליל הסדר בביתנו. המאכלים על שולחן משלבים ומשמרים את המאכלים שהיו נוהגים לאכול הן בבית הוריי והן בבית הוריו של בעלי. כך גם המנהגים בקריאת ההגדה ומהלך הסדר בכלל.

הזוית האישית

הנכדה ענבל: החוויה הייתה מהנה. גם לפני התוכנית היה לי קשר חזק עם סבתא, אז הוא רק התחזק מהמפגשים המשותפים. אני נהניתי מאוד וגם סבתא שלי. זה פרויקט מאוד יפה.

סבתא חנה: הקשר של נכדתי ושלי קרוב וחזק מאז שענבל נולדה. התוכנית איפשרה לנו חוויה מסוג אחר במסגרת אחרת וזה היה נחמד.