מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה מזרחי. נולדתי ב-26 באפריל 1939 בירושלים, ובגיל חודשיים הוריי החליטו לעבור לגור בתל אביב. בבית חיינו היינו שמונה ילדים: ארבעה אחים וארבע אחיות.

בשנים האלה בארץ ישראל הייתה תקופה כלכלית מאוד קשה, התקופה שלפני קום המדינה וגם לאחר מכן, אך היא הייתה רצופה חוויות בלתי נשכחות. גדלתי בשכונה עם הרבה חברים, שלמעשה היו השכנים שלי. היינו משחקים המון משחקים בשכונה עם כל הילדים. לא היה טלפון, אז שיחקנו כל היום בחוץ, כל הילדים יחד, בכל הגילאים ומכל המשפחות השונות. שיחקנו: קלאס, מחניים, שבע אבנים, קפיצה בחבל. כאשר הייתי בבית, מאוד אהבתי לקרוא ספרים. הייתי הולכת לספרייה ומבקשת להשאיל יותר מספר אחד מכיוון שהרבה פעמים הייתי מסיימת לקרוא את הספר עוד לפני שהגעתי הביתה. אהבתי מאוד את החברות בתנועת הנוער והלכתי עם חבריי לבית"ר ובני עקיבא.

הלימודים בבית הספר

למדתי שמונה שנים בבית ספר יסודי בתל אביב שנקרא רמב"ם. אני ממש אהבתי ללמוד והכי אהבתי את שיעורי התנ"ך. היה לנו צוות מורים שידע לגרום לנו לאהוב את התנ"ך ולהבין את המשמעויות של הסיפורים. בנוסף, הקשר לארץ ישראל עם הקמת המדינה העצים את החיבור לסיפורים אלה. כיוון שלמדתי בבית ספר מסורתי, ידעתי לקרוא כתב רש"י, אך ממש לא אהבתי חשבון.

לאחר שעות הלימודים אהבתי מאוד ללכת לחוגים, בעיקר לחוגים ששילבו יצירה כגון: קרמיקה ורקמה. אני מאוד אוהבת ליצור ולעסוק בתחביבים שלי גם היום. חברתית פרחתי מאוד בבית הספר. הייתי מאוד מקובלת בחברה של הבנים והבנות ואהבנו מאוד ליהנות יחד.

השירות הצבאי

בצבא שירתי בחיל הקשר בבסיס הקרייה שבתל אביב. תפקידי היה טלפנית: כלומר, להעביר שיחות טלפון למפקדים ולהאזין לשיחות טלפון של חיילים בתפקיד. התפקיד בצבא נתן לי סיפוק רב והערך המוסף שהצבא נתן לי הוא אחריות. בחיים האמיתיים והעצמאיים שמחוץ לבית הספר ולבית, הרגשתי כיצד סומכים עליי ואיך אני מקבלת אחריות ועושה זאת היטב.

החיים המקצועיים

לאחר שסיימתי את הצבא עבדתי פחות או יותר בתפקיד דומה. התחלתי לעבוד ב-144 כמוקדנית טלפונים ובהמשך התמניתי למפקחת ראשית במוקד 144. הייתי אחראית על מרכזייה שלמה.

חיי המשפחה

נישאתי ליעקב, ויחד הבאנו לעולם שני ילדים: עמיר הגדול ואייל הקטן. גידלנו אותם בגבעתיים ועד היום אנחנו גרים בבית שבו הם גדלו.

יעקב, לצערי, נפטר ומאז אני חיה לבד ומעסיקה את עצמי במרכז חוגים למבוגרים שאליו אני הולכת כמה פעמים בשבוע. אני נהנית לארח את הילדים והנכדים בערבי שישי ולפנק אותם. יש לנו מעמיר שני נכדים, שתי בנות, ומאייל בן ובת. אייל גר בגבעתיים קרוב אליי ועמיר בכפר סבא, אבל הם מקפידים להגיע ולבקר אותי כמה פעמים בשבוע וכל ביקור כזה מרגש אותי עד מאוד.

המסר שלי לדור הצעיר

מאוד חשוב להשקיע בלימודים וללמוד מקצועות שאתם טובים בהם וחשוב מאוד שגם תאהבו אותם. זה נותן מוטיבציה להצליח. מאוד חשוב גם לדעת לכבד את ההורים ולהקשיב למה שהם אומרים, וכמובן, לא יזיק טיפה סבלנות בחיים.

הזוית האישית

רומי: מאוד נהניתי לשמוע את סבתא ואת כל מה שעברה בחיים שלה עד היום. למדתי עליה והכרתי דברים חדשים שלא ידעתי קודם. סבתא נתנה לי טיפים טובים לחיים האמיתיים.

סבתא דפנה: רומי היא נכדה אהובה עליי מאוד. התרגשתי כאשר בחרה בי לעשות את התיעוד שלה ונהניתי לשבת יחד ולספר לה את קורותיי. ראיתי כמה היא מתעניינת ושואלת שאלות חכמות.