מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה אלמוזנינו, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מתעדת את סיפורה של סבתי, ריקי (רבקה) כחלון, במאגר המורשת של התכנית.

הילדות

סבתי ריקי נולדה בארץ ישראל בשנת 1957. ילדותה הייתה כיפית ומלאה בהמון אהבה. היא, אחיה ואחיותיה שיחקו ביחד, ואפילו כל משפחתה היו יוצאים יום אחד בשבוע ומתגבשים כמשפחה מאוחדת. המשחקים שבהם שיחקה בילדות היו קלאס, מחבואים, שבע אבנים, מחניים, גומי ועוד..

כשהייתה בגיל 12, אמה נפטרה עקב מחלה קשה. האבל היה מאוד כבד, במיוחד שהיו לה עוד שלושה אחים צעירים ממנה, וכך הטיפול והחינוך עבר לאביה ואחותה הגדולה. החיים לא היו פשוטים, מאוד עצובים וקשים. היא הרגישה אבדה גדולה, ואמה הייתה חסרה לה מאוד.

אביה של סבתי החליט שהוא מתחתן בשנית, לאחר שהתאלמן במשך מספר שנים. אשתו השנייה הייתה לילדים כמו אם שנייה וסבתא מאוד אהבה אותה.

המקצוע בו סבתא עסקה

חלום הילדות של סבתא היה לעסוק ברפואה כאחות. עקב המצב שהיה בבית סבתא נאלצה לבחור במקצוע אחר, שהיה מזכירות. במשך שנים רבות, סבתא עבדה כמזכירה בתעשייה האווירית. היא הייתה מאוד צעירה ועבדה המון שעות, ולאחר זמן קצר ילדה שתי בנות בהפרש קטן. בנוסף, לא הייתה לה עזרה מהמשפחה. בעלה עבד בשתי משמרות, ושניהם נאלצו להיעזר בשירותן של מטפלות.

בגיל 30 ילדה סבתא את בתה השלישית, והיא החליטה להתפטר מהעבודה ולצאת לחופשת לידה ארוכה, שבמהלכה גידלה בכיף ובהנאה את בתה הקטנה ואת שתי בנותיה הגדולות שזכו לקבל אימא במשרה מלאה. לאחר שנתיים שכולם בילו יחד בבית, סבתא הכניסה את הילדה לגן והתחילה לעבוד כמזכירה ראשית בחברת מט"ב – עמותת בית לקשישים. מט"ב הינה חברה הנותנת שירותי טיפול וסיעוד לקשישים, בנוסף לעבודה הרגילה בתור מזכירה, סבתא הייתה אחראית גם על תחום הבאת העובדים הזרים. סבתי, וחברותיה לעבודה היו חברות מאוד טובות, בנוסף חן, המנהלת שלה והיא, היו מאוד קרובות, אפילו כל הנכדים שלה מאוד אהבו אותה. סבתא עבדה במקום כ-32 שנה ומשם יצאה לפנסיה.

היכרות

סבתא הכירה את בעלה, אבא וסבא שלום, שהביא עימו את שם המשפחה כחלון. הכל התחיל כאשר סבא למד בבית הספר הנמצא ליד בית הספר של אחותה הגדולה, נירה. באחת מהשבתות הם נפגשו יחד והתחילו להכיר אחד את השנייה בצורה ידידותית. לאחר זמן קצר הם התרחקו, ולאחר כשנתיים התחברו שוב. הם מאוד חיבבו אחד את השנייה והפכו לזוג. המקום בו התחתנו היה בית הכנסת "אוהל מועד" שבתל אביב-יפו. החתונה הייתה מרגשת ושמחה מאוד, במיוחד לאחר התקופה שהיו באבל, השמחה חזרה. הייתה משפחה גדולה.

ילדים ונכדים

כיום, יש לסבתא שלוש בנות ושמונה נכדים. הבת הגדולה – מלי, בת 46, לה יש שלוש בנות – דנה, נעה, אלה. הבת האמצעית – סלעית, בת 44, לה יש שלושה בנים – אורי, אופק, אופיר. הבת הצעירה – אורטל, בת 35, לה יש בן ובת – איתי ואלמה (ובת נוספת בדרך). הנכדה הגדולה בת 21 – חיילת משוחררת, והצעירה ביותר בת 3.

סבתא אומרת שהיא מאוד אוהבת את משפחתה ונהנית לבלות איתם זמן איכות משותף, במיוחד שכולנו יוצאים יחד לחופשות, זה מגבש ומאחד את כולם. אנו משתדלים לעשות זאת לעיתים קרובות. הערכים החשובים לסבתא הם לחנך לאהבה וכבוד האדם, להתנהג בנימוס לאנשים מבוגרים, להקפיד לשמוע בקול ההורים ולעשות מה שהם מבקשים.

פנסיה

סבתא יצאה לפנסיה לפני כשנתיים, בגיל 64. בגיל 50 היא החליטה לעשות מעשה עבור עצמה ויצאה למסע הנקרא "מלכת המדבר". מאז ועד היום, סבתא שומרת על קשר הדוק עם מספר הבנות שהכירה שם, ומדי שנה הן יוצאות יחד למסעות ברחבי העולם ובארץ, ונפגשות גם למפגשים קצרים ומהנים.

סבתא אוהבת לעזור לבנותיה ונכדיה, גדולים כקטנים. הנכדות הגדולות אוהבות שהיא מסדרת להן את הארון. היא גם מאוד אוהבת להרכיב פאזלים ואפילו הרכיבה פאזל שבו יש 6000 חלקים! התרפיה שלה היא לקפל כביסה, וכשהכביסות נערמות אצל כולם היא נרתמת לעזור בעומס. ממש בימים אלה סבתא וסבא בעיצומו של מעבר דירה. הם עסוקים מאוד בכל מה שסובב סביבה ונרגשים לקראת המעבר, כך גם כל בני המשפחה.

בשגרת יומה, סבתא מעבירה את היום באימוני פילאטיס, נפגשת עם חברות, נחה ולעיתים קרובות עוזרת לבתה הצעירה עם הנכדים הקטנים.

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: אני נהניתי לעשות את התיעוד וללמוד עוד על סבתי, לדעת על הפרטים המעניינים בהם עסקה ועדיין עוסקת. בנוסף, תכנית זו חיברה בנינו יותר. אני שמחה שסבתא שלי סיפרה לי על כל מה שעברה. נהניתי לכתוב את הסיפור ביחד עם אימא שלי שסיפרה לי על סבתא מהצד.

סבתא ריקי: היה לי קשה לענות מחו"ל על כל השאלות, הייתי שמחה לשבת ולספר את כל הסיפור שלי בצורה מפורטת עם המון רגש. עד כמה שאני מאושרת שהכרתי את סבא, שנולדו לי בנות מקסימות שהפכו אותי לאימא שמגדלת אותן לתפארת, נולדו לי נכדים ונכדות שהפכו אותי לסבתא הכי מאושרת בעולם.