מאגר סיפורי מורשת

שמי ליה תמרה נפתלי, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם מרינה נפתלי וממנה שמעתי את סיפורה.

מרינה נפתלי מספרת

שמי מרינה נפתלי. נולדתי באזרבג'יין, בעיר הבירה באקו. באקוּ היא בירת אזרבייג'ן, העיר נמצאת על גדות חצי האי אפשרון (Abşeron), בצדו המערבי של הים הכספי. העיר באקו היא עיר מאוד מיוחדת, בורגנית, המונית, רבת דתות ולאומים, ארכיטקטורה מדהימה. בשנת 2000 העיר העתיקה של באקו הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. זו עיר יפיפיה וצבעונית, מגוונת, שמחה ואוהבת. ויש לי זיכרונות נהדרים מעיר זו.

הזוגיות עם בן זוגי רומן

כבר כשהייתי תלמידה ולמדתי בבית ספר, הכרתי את בעלי לעתיד, את רומן. כשהייתי רק בת 14 והפכנו כבא לחברים. אחרי שסיימתי את לימודיי בבית ספר, התקבלתי ללימודים באוניברסיטה לפקולטת הנדסת חשמל.

כשהייתי בת 21 רומן ואני התחתנו ועברנו להתגורר אצל משפחתו. בבאקו פרצה מלחמת אזרחים על הרקע הדתי בין מוסלמים ונוצרים. המלחמה הייתה ממושכת, קשה ואכזרית, כל יום חששנו לחיינו, לאחר אירוע חריג שממש חששתי לחיי ולחיי ילדי, בשנת 1991 החלטנו לעלות לארץ ישראל. כך, משפחת נפתלי הגיעה לישראל – אני ובעלי רומן ושני ילדנו, נטלי ואלכס.

החיים בישראל

בתקופה הראשונה ומספר חודשים בודדים התגוררנו בקריית מוצקין אצל קרובי משפחה רחוקים, שבאדיבותם הציעו לארח אותנו עד שנסתדר בארץ החדשה. באחד מן הימים, כשבילתי עם ילדי בפארק העירוני, פגשתי אישה מבוגרת, שלי, והתפתחה ביננו שיחה.

שלי שאלה אותי: "מה את עושה לבדך עם ילדים קטנים בעיר בלי עזרה ותמיכה חיצונית?" האישה הוסיפה ושיתפה כי בתה, יהודית, מתגוררת בקיבוץ שבעמק יזרעל ושכדאי לנו לעבור לגור בקיבוץ.

המעבר לחיי הקיבוץ בכפר החורש

שלי תיארה כי החיים בקיבוץ נהדרים ומתאימים לעולים חדשים, בוודאי לילדים קטנים. אני חייבת לציין, כי שום דבר לא החזיק אותנו בקריות ולכן החלטנו לעבור לתקופת ניסיון לקיבוץ כפר החורש.

תחילה, עבדתי בגני ילדים בקיבוץ ובמקביל למדתי מקצוע חדש כלכלה. בשנת 2000 התחלתי לעבוד במכללת אורנים בתפקיד מחלקת תקציב ורכש. הצלחתי מאוד ויחד עם זאת החיים בעולם של טבלאות, גרפים, מחשבונים ומחשב סגרו עלי ועתה נותרתי עם הגעגוע לאומנות….

הזוית האישית

ליה תמרה נפתלי: זה היה מאוד מעניין לשמוע את הסיפור על העיר בקאו ועל העלייה וההסתגלות בארץ.