מאגר סיפורי מורשת

שמי אורי ואני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי, אסתר סאיג. יחד אנו מתעדים את סיפור חייה ומנציחים אותו במאגר המורשת של התוכנית.

שורשים

סבתא שלי, אסתר סאיג, נולדה בישראל ולכן קיבלה את ההגדרה "צברית". היא נולדה לזוג הורים, שעלו לארץ מתימן, שושנה וסעדיה דפדי. סבתא אסתר נולדה עם קום המדינה, בשנת 1948. כשהייתה בת חודש בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. לסבתא יש עוד 5 אחים, 3 אחים ו-2 אחיות שכולם נולדו בארץ. סבתא רבתא וסבא רבא שלי הכירו עוד בתימן, שם התחתנו ועלו לארץ כזוג נשוי.

סבתא שלי, אסתר, נולדה בעיר כפר סבא, שם גרו הוריה, ושם סבתא גרה עד היום. היא הייתה ילדה טובה להוריה, כזו שלא עושה בעיות.

ילדות

כשסבתא הייתה ילדה ונערה, היא סיפרה שעיקר המשחקים שלהן היו משחקי רחוב. לא היו להם מחשבים או טלוויזיה, בשונה מהדור שלי. הם היו נפגשים, כל ילדי השכונה יחד ומשחקים במשחקים שונים, כמו: חבל, גומי, 5 אבנים, מתגנב ועוד… המשחק האהוב עליה ביותר היה סימני דרך, אותו היו משחקים כל ילדי השכונה יחד. סבתא זוכרת כילדה את כל עצי הפרי הרבים שהיו בחצר הוריה. היא אהבה לקטוף פירות טריים ישר מהעץ ולאכול. כילדה אהבה לשחק אם חברותיה במשחקי רחוב וחצר. סבתא למדה בבית ספר יסודי בכפר סבא עד כתה ח. החיים בארץ באותה תקופה היו לא קלים. היו קשיים כלכליים ולכן סבתא שלי נאלצה להפסיק את לימודיה וכבר בגיל 14 יצאה לעבוד.

היא עבדה בקטיף פרחים בשדה וורבורג, היא עבדה גם המפעל לאריזת תפוזים בכפר סבא ובכך עזרה להוריה כלכלית.

אהבה

יום אחד, כשסבתא שלי הייתה בגיל 16 בערך, הגיע לשכונה בחור יפה תואר, מצחיק מאוד, כזה שידע למגנט אליו את כולם ומהר מאוד הוא היה "למלך השכונה" במובן החיובי של המילה. לא היה אחד בשכונה, שלא הכיר אותו ולא דיבר עליו. זה היה סבא שלי, שלום סאיג. סבתא שלי התאהבה בו ממבט ראשון. "סבתא, מה אהבת בסבא"?, "מה גרם לך להתאהב בו"? שאלתי בסקרנות. סבתא שלי ענתה: "התאהבתי בטוב הלב שלו, בנתינה הרבה שלו, באהבת האדם שלו, ביכולת המדהימה שלו להצחיק את כולם, ואותי במיוחד, אהבתי את מי שהיה כאדם."

הם אכן התאהבו זו בזה, והתחילו לצאת יחד בסתר, מבלי לספר להוריה של סבתא. סבתא הייתה נעלמת לשעות וסבא רבה שלי היה מחפש אותה כל הזמן. פעמים רבות הם היו יושבים בחצר הגדולה שהייתה לסבתא, חצר שהייתה עמוסה בעצי פרי רבים: תפוזים, קלמנטינות, אשכולית, שזיף ירוק ואדום, שסק, תות וכו'…   פעמים רבות היו יושבים מתחת העצים, נהנים מהפרי ומהחברותא המשותפת. והכל הזמן הזה אבא שלה מחפש אותה בשכונה, רכוב על אופניים. הם היו מסתתרים, כי סבא רבא שלי התנגד לחברות הזו. סבא שלי, שלום, היה מבוגר מסבתא אסתר ב – 10 שנים. וזה היה הרבה מאוד באותה תקופה, אבל אומרים שהאהבה מנצחת הכול. וכן, האהבה של סבתא לסבא הייתה חזקה מהכול.

סבא רבא שלי, סעדיה, הבין שאין לו ברירה ולבסוף, כשהכיר את סבא שלי, שלום, גם הוא התאהב בו. התאהב באותן תכונות שסבתא מצאה בו.

נישואין

לאחר שנתיים של חברות, כשסבתא הייתה בת 18, הם החליטו להתחתן. יום הנישואים של סבתא אסתר וסבא שלום היה יום מאוד מיוחד. הם נישאו בחצר של השכנים. כל השכונה והמשפחה הגיעו לחתונה. הם סגרו את כל הרחוב, בו הם גרו לצורך החתונה. הזמינו להקת נגנים שעשו הרבה שמח באותו יום. סבתא מספרת שזה היה ערב מיוחד עם המון שמחה, ריקודים, אוכל טוב וזה היה אחד הימים המאושרים שלה.

סבתא אסתר וסבא בחתונה

היו המון יתרונות לכך, שסבא היה מבוגר יותר מסבתא. הוא כבר עבר שנים רבות כאזרח עובד צה"ל וחסך מספיק כסף לרכישת דירה. וכך, מיד לאחר נישואיהם, הם גרו בדירה חדשה, שסבא שלי רכש, בה סבתא גרה עד היום, בכפר סבא.

מלחמת ששת הימים

סבתא זוכרת במיוחד את מלחמת ששת הימים בשנת 1966. היא הייתה נשואה כבר ואימא לאורלי שהייתה בת חודש (אימא שלי). סבתא סיפרה שזו הייתה תקופה מאוד מלחיצה. סבא רבא שלי חפר בור עמוק באדמה, ששימש כמקלט, שם היו מסתתרים בזמן המלחמה ושומעים את הפיצוצים העזים.

לאחר מותו של סבא ממחלת הסרטן, אני זוכר כנכד את סבתא עצובה מאוד אבל לא בוכה בכלל. לא ראיתי אותה בוכה מול אנשים. באחת הפעמים שאלתי אותה: "סבתא, למה את לא בוכה?". סבתא ענתה לי: "קשה לי לבכות ליד אנשים. אני עוצרת את הדמעות. אבל בלילה, כשאני לב, אני בוכה הרבה. אני בוכה לכרית ונזכרת בהמון רגעים שהיו לי עם סבא שלך". עצוב לכולנו מאוד מאז מותו של סבא. אבל סבתא תמיד אומרת לי: "סבא תמיד צחק והצחיק את כולם. ואני בטוחה שהיה רוצה שנמשיך לחיות, ולצחוק, ולאהוב ושלא נהיה עצובים". אני מסכים עם מאוד עם סבתא. ואני מנסה להיות שמח. אבל, כן, יש רגעים של המון געגוע ולעתים העיניים שלי ושל סבתא שלי קצת נוצצות.

הכי אני שמח שיכולתי לעשות זאת יחד עם סבתא, כשהיא עוד בחיים. שתזכה לחיים ארוכים וטובים. התרגשתי לראות איך למרות הקשיים הרבים היא וסבא שלי ז"ל הקימו משפחה מדהימה.

הזוית האישית

אסתר: חיינו בתקופה לא פשוטה, עברנו מלחמות רבות ותקופת צנע. אבל למרות הכול הייתה בנו תקווה ואמונה שיהיה טוב. נשארנו חזקים ובנינו משפחה לתפארת.

אורי: שמחתי מאוד להיפגש עם סבתא ולשמוע ממנה את סיפור החיים שלה. הייתי קרוב מאוד לסבתא שלי גם לפני, את המפגשים והסיפורים האישיים גרמו לי להכיר נאת סבתא שלי מנקודות מבט חדשות.