מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאם, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבא רבא שלי, מרק ברודצקי, ומעלה את סיפורו של מאגר המורשת של התכנית. סבא רבא מרק נולד ב- 17 מאי 1944, בעיר אלמטי בקזחסטן. שם אביו יעקב, שם אמו – סוניה.

סבא מספר: "אבא שלי היה קצין בכיר בצבא האדום, הוא נלחם נגד הגרמנים במלחמת העולם השנייה, אבא שלי התגייס לצבא ב-1941 וכעבור מספר חודשים נפצע מפצצה שהתפוצצה בסביבתו. הוא היה כלוא באדמה מתחת להריסות למשך כיממה עד שחולץ על ידי חייליו. לאחר שהחלים מהפציעה בעיניו חזר להילחם עד שנפצע בשנית, הפעם ברגלו. הוא נסע לבית חולים בעיר אלמטי, שם הכיר את אימא שלי סוניה שעבדה שם כאחות. לפני כן סוניה התגוררה עם הוריה ושני אחיה בקייב שבאוקראינה. בעת פלישת הנאצים, התושבים התבקשו להתפנות, כך שהיא עזבה לאלמטי, בעוד שאח אחד התפנה למקום אחר, אח נוסף התגייס לצבא והוריה נשארו ונהרגו על ידי הנאצים. כאמור, יעקב וסוניה הכירו בבית החולים, התחתנו ואני נולדתי. לאחר שאבי יעקב החלים מהפציעה הוא חזר לחזית עד תום המלחמה בשנת 1945.

בגיל שנה עברתי עם אימא שלי מקזחסטן לקייב שבאוקרינה, ואבא שלי הצטרף שנה אחרי כן, עם תום המלחמה. בילדותי אהבתי בעיקר לשחק כדורגל וכמו כן הייתי אצן מקצועי ( 11.2 שניות לריצת 60 – 100 מטר), זכיתי במקום הראשון בכל קייב מספר פעמים ברציפות. בילדותי היו חוגים כגון כדורגל, כדורסל, סמבה, ג'יו ג'יטצו. התחביב שלי היה כדורגל, שיחקתי בקבוצת הצעירים של "דינמו קייב". היו לי המון חברי ילדות כמו גנדי, פימה, אהרון ויעקב.

בצעירותי

העלייה לישראל

באוגוסט 1990, משפחתי ואני (16 אנשים) החלטנו לעזוב את אוקראינה ולעבור לישראל. נסענו מקייב (אוקרינה) לבודפשט (הונגריה) ברכבת ומבודפשט לישראל טסנו במטוס. בהונגריה פגשו אותנו חיילים ישראלים אשר מסיבות ביטחוניות הודיעו לנו מתי הטיסה ארצה רק ממש לפני הטיסה. בישראל התחלנו את חיינו בגבעת המורה שליד עפולה. כעבור זמן קצר עברנו לעפולה בה אני וסבתא גרים היום. שמחנו להגיע לישראל, יחד עם זאת הכל היה מאוד שונה ולא פשוט. אסור היה להוציא כסף מאוקראינה, ולכן קנינו ריהוט, סכו"ם ובגדים ואלו הדברים שיכלנו להביא איתנו לארץ. למעשה, היינו צריכים להתחיל ממש מהתחלה. קרובי משפחה רחוקים עזרנו לנו לשכור דירה (בהתחלה היינו עשרה אנשים בדירת שלושה חדרים, ולאחר  כחודש התפצלנו לדירות נפרדות). כבר ביום השלישי בארץ יצאתי לעבוד, ללא שהבנתי אף מילה בעברית. במחצית הראשונה של היום היינו הולכים לאולפן ללמוד עברית ובמחצית השנייה של היום הייתי יוצא לעבודה עד 1 בלילה.

למדתי בבית הספר עשר שנים ( כפי שהיה נהוג באותה עת), שם בית הספר היה 126. השיעורים שהיו לי היו: מתמטיקה, היסטוריה, ביולוגיה, פיזיקה, כימיה, שפה: רוסית, אוקראינית ואנגלית. כמו כן למדתי ארבע שנים הנדסה בטכניקום.

הכרתי את אשתי אלה בגיל 16 (היא הייתה בת 15), היא הייתה בת דודה של החבר הכי טוב שלי גנדי. התחתנו כעבור שלוש שנים. שירתי בצבא האדום באוקראינה מגיל 21 עד 24, בתור חבלן. עבדתי בארץ 20 שנים במפעל בקרה שבקיבוץ גבע. בגיל 67 פרשתי לגמלאות אבל מכיוון שאני עוד מלא אנרגיה ולא רציתי לשבת בבית, אני ממשיך לעבוד כשומר במפעל. בזמני הפנוי אני אוהב לאסוף תמונות של המשפחה ולהכין מהן סרטונים ואוספים שיוכלו להישאר כמזכרת לדורות הבאים. אני אוהב לפגוש את המשפחה (בתי ובעלה, נכדותיי ובני זוגם וניניי ליאם, טל והילה). כמו כן, אשתי ואני נהנים מלטוס למקומות חדשים שטרם היינו בהם ולבקר את המשפחה של בני בקנדה (בני גיל, אשתו ויקטוריה, נכדי ניק ונכדתי מישל).

גלגולו של חפץ

יש בידי אוסף מדליות מהצבא של אבי יעקב ברודצקי שעובר מדור לדור כבר חמש דורות.

אוסף המדליות של סבא רבא רבא יעקב

הזוית האישית

סבא רבא מרק: החלום שלי הוא שהילדים, הנכדים והנינים שלי ישיגו את כל מה שסבתא ואני לא השגנו בחיים.