מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי מנחם מסנברג ז"ל נולד בתאריך י' בתשרי [יום כיפור] בשנת 1940 בפתח תקווה.

הוא היה בן שמונה כשבן גוריון הכריז על מדינת ישראל. סבא דיבר עברית וקצת יידיש בגלל שההורים והאחים שלו הגדולים עלו לארץ מפולין.

קראו לסבי מנחם על שם אחיו הבכור שטבע בים במסגרת תוכנית של הגדנ"ע, והוריו ראו בו נחמה ולכן קראו לו מנחם.

הוא היה בן זקונים לאבא שלו יחיאל ואימא שלו לאה שעלו בשנת 1927 מפולין, מהעיירה שיינא שליד לודג'. אבא שלו יחיאל ואימא שלו שרה מסנברג עלו לארץ מתוך ציונות מובהקת. אבא שלו יחיאל התלבש בארץ ישראל כמו שהתלבש בגולה, בפולין, כמו כל היהודים שם, עם חליפה שחורה ומגבעת אבל הם, הילדים התלבשו כמו ישראלים. ארבעת האחים שלו נולדו בפולין, אחת נפטרה עוד בפולין בגיל ארבע והוא בכלל לא ידע על קיומה עד לשנים האחרונות.

אחיו יעקב נולד באונייה בדרך לארץ ישראל ונהרג בגיל שמונה עשרה במלחמת העצמאות. ארבעה אחים נוספים נולדו בארץ.

חבר ילדותו איציק

לסבא היה חבר בשם איציק פרוכט. "איציק היה חבר מיוחד מכיון שהוא לא היה רק בילדות אלא המשיך להיות חבר לכל החיים. המשכנו להיות חברים ביסודי, בתיכון ואפילו באותה יחידה בצבא הם המשיכו להיות חברים עד יום מותו". יחד עם איציק היו עוד חברים בילדות והם היו חבורה שכזאת. הם שיחקו בעיקר משחקי חוץ כגון כדורגל כדורסל וחמש אבנים וגם שש בש. ישנו אחד אצל השני, הלכו לים ולבני עקיבא. המאכל האהוב עליו זה מרק עוף.  סבא מספר: "כשהייתי ילד היה משטר צנע, זה אומר שלא היה הרבה אוכל בארץ ישראל וחילקו אוכל לפי מספר נפשות במשפחה אז לא היו הרבה ממתקים ולכן הוא זכר בעיקר את המסטיק בזוקה."

סבא נפצע במלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים, סבא התגייס למילואים בין יסוד המעלה לרמת הגולן באזור גונן. בעלייתם לרמת הגולן הסורים תקפו אותם וסבי נפצע קשה ברגלו מירי של חייל סורי ופונה לבית החולים בצפת. סבי היה משוכנע שאיבד את רגלו לחלוטין.

בצפת שהה שלושה ימים לצידו של יוני נתניהו שנפצע גם בידו (9 שנים לפני נפילתו במבצע אנטבה), במהלך ימים אלו זכה לביקורו של ביבי ואביו שפינקו אותו בשוקולד.

אחר כך פונה לבית חולים שיבא בתל השומר כדי להיות קרוב לאשתו (סבתא אחינועם ז"ל) ולשתי בנותיו הילה (בת 4) ונעמה (בת שנתיים) דודתי. סבי שכב שישה חודשים בבית חולים עד שרגלו החלימה.

בתמונה סבי פצוע בבית חולים עם משה דיין – שר הביטחון במלחמת ששת הימים ואריה אלדד- קצין רפואה ראשי.

 סבא פצוע בבית החולים

כשסבא וסבתא עברו להתגורר בפתח תקווה ליד ההורים של סבא, סבא הצטרף לעסק המשפחתי והיה מוכר בחנות לחלקי חילוף לרכבים. מאוחר יותר סבא עבר לעבוד בבנק מזרחי במספר תפקידים ובמגוון סניפים בפתח תקווה ובשנים מאוחרות יותר באזור ירושלים. כשהם עברנו לגור בפתח תקווה ההורים של סבי ארגנו לנו בית קטנטן, יותר נכון צריף בחצר הבית שלהם, וכך הם גרו בצמוד להורים עד שהם יכלו לעבור להתגורר בבית אמיתי ברחוב אחר בפתח תקווה. הצריף היה מעץ עם ברז מים ומקלחת ולא היו בו תנאים טובים למגורים, אבל כך התחילו וב"ה הסתדרו יפה והמשיכו הלאה.

יום העצמאות היה מוקדש למפגש עם החברים מגרעין הנח"ל למשך שנים רבות. המפגש היה כולל סיור באנדרטאות ואז לינה באוהלים כולם יחד. סבא אוהב ספורט, רואה את כל הערוצים, כל התחרויות, בארץ ובחו"ל בעיקר אוהב כדורסל ואת המשחקים של מכבי תל אביב בימי חמישי בערב. כמו כן אוהב עיתונים חדשות והרבה פוליטיקה.

הוא מתחיל את הבוקר עם כוס קפה וסיגריה באוטו. נוסע לשער בנימין לרמי לוי, קונה משהו, מתדלק, וחוזר הביתה, לעוד סיגריה וקפה. רואה קצת טלוויזיה, נרדם על הכורסא בסלון וחוזר לטלוויזיה אחר הצהרים החדשות של 8. כמו שאתם רואים – פנסיה.

השיר האהוב על סבי זה 'בבוקר בבוקר' של שלמה ארצי.

הזוית האישית

רעי: גיליתי הרבה דברים חדשים ומפתיעים על סבי.