מאגר סיפורי מורשת

סבא נולד ב – 21.01.1946 בניו-יורק שבארצות הברית בשם Jay Marshal Grant ובעברית יעקב (מאיר) גרנט. הוריו הציונים החליטו לאחר הכרזת האו"ם ביום 29.11.1945 (כ"ט בנובמבר) על החלוקה בישראל המנדטורית, לעלות לישראל ומימשו זאת במהירות. הם הגיעו באוניה לנמל חיפה ב- 2.2.1948 ולאחר יומיים אצל קרובי משפחה בחיפה עברו הוריו אתו ועם אחיו הגדול, אברהם, לקיבוץ, כפר בלום, שבעמק החולה ונעלמו לבריטים.

סבא מספר שהוא זוכר במעורפל את השנים הראשונות בכפר בלום ובעיקר את ההגעה של משפחתו למושב, בית חרות, ותחילת החיים שם. הוריו בנו את הבית בבית חרות ששימש אותם עד יום מותם. הוריו דיברו ביניהם באנגלית ועם הבנים בעברית, שאינה היתה טובה או נכונה, אך הם חשבו שכך הם והילדים ילמדו עברית בצורה מהירה וטובה יותר.

אמנם סבא היה בן להורים עולים חדשים, אך מעולם לא הרגיש זר או שונה משאר ילדי הקיבוץ ובהמשך מילדי המושבים. הוא ואחיו התערו בקלות עם הילדים והנוער גם מהמושב הקרוב לבית חירות, מושב כפר ויתקין.

ההורים של סבא, שפרה (שירלי) ושמואל גרנט, נולדו בארצות הברית. הם הכירו אחד את השני בניו יורק וגם התחתנו שם. למרות מצבם הכלכלי הסביר של הוריו, הם דאגו לגדל אותו ואת אחיו במסגרת צנועה. את כל שנות ילדותו בבית חרות העביר עם אחיו הצעיר, דויד, באותו חדר. רק אחרי שאחיו הגדול עזב את הבית עבר סבא לחדר משלו. סבי ואחיו נהגו לעזור להורים בעבודות הבית והמשק.

בית חירות היה מושב שיתופי וחקלאי בחלקו. למושב היה פרדס גדול עשיר בעצי פרי, לולי תרנגולים (שהיו קשורים לחברת הוד לבן) ומפעל דפוס (שה"ר). לכל משפחה במושב היתה נחלה בגדול של כשני דונמים עליה ניצב היה הבית וכן, חלק אדמה אותה היו מעבדים ושותלים ירקות ועצי פרי. סבי ואחיו היו נוהגים לנקש עשבים שוטים, לשתול ולטפל בגינת הירק המשפחתית. לאביו של סבי היתה נגרייה צמוד לבית. הוא אמנם עבד בבית הדפוס של המושב, אך היה נגר מוכשר ואהב לעבוד בנגרייה. שמואל דאג ללמד את בניו את סודות המקצוע ואת הדרך הנכונה והבטוחה לשימוש בכלים הכבדים שהיו בנגרייה.

כילדי מושב הם נהנו מחיי חברה ותרבות תוססים. מדי כחודש היו יוצאים לטיול של יום או יומיים ברחבי הארץ. במסגרת תנועת בני המושבים הם חרשו את הארץ בטיולים ארוכים ואף עזרו בהקמת דרכים ושבילים כדוגמת מעלה בני המושבים מעל עין גדי.

את סבתא בבי (ברכה), האמא של אמי, סבא הכיר כילדה עוד מהשנים הראשונות שלו בבית חרות. הם התחילו לצאת כשהיו בתיכון והתחתנו לאחר שסבתא בבי סיימה את הסמינר למורות וגננות. הם עברו לגור בחיפה, ליד הטכניון ונולדו להם שם שני ילדים (שי ועדי). לאחר כתשע שנים בחיפה עברו לנתניה ובשנת 1982 עברו לבית חרות כממשיכים של ההורים של בבי. אמא שלי, חן, נולדה כאשר הם כבר היו בבית חרות מעט לאחר שעברו לביתם החדש. לצערנו, מספר שנים אחר כך בבי חלתה ונפטרה בגיל צעיר (42) מסרטן בשנת 1990.

את סבתא דורית הכיר סבא דרך חברים משותפים, כחמש שנים לאחר שהתאלמן. סיפור ההיכרות שלהם נמשך שנים אחורה מבלי שבאמת הכירו אחד את השנייה. שי (אח של אמא שלי) והבן של סבתא דורית, אודי ז"ל, למדו באותו בית הספר ובאותה השכבה. היה להם חבר משותף, אורי דרייבלט, שהיה קרוב מאוד לשניהם.  כשאודי היה בן 14, הוא חצה את הכביש יחד עם אורי בצומת בית ליד. בצומת היו עבודות ושיפוצים ולא היתה בו תאורה ראויה. אודי נדרס למוות על ידי נהג שלא הבחין בו.

כמה שנים לאחר המוות של סבתא בבי, אמא של אורי, שרה'לה דרייבלט, שחברה טובה של סבתא דורית,  דיברה עם שי לגבי ניסיון שידוך בין סבא לסבתא. כמה ימים אחר כך, חברה אחרת דיברה עם סבתא רבתא שלי, יפה, לגבי שידוך בין סבא לסבתא. סבא הבין שכמה אנשים שקרובים אליו מדברים על אותה אישה והחליט שהוא רוצה להכיר אותה. הפגישה הראשונה שלהם היתה יכולה להסתיים מאוד שונה. סבא, שלו כהרגלו, איחר מאוד לפגישה בגלל פקקי תנועה. לא היה לו איך לעדכן את סבתא משום שלא היו טלפונים סלולרים באותה תקופה. סבתא חשבה ללכת הביתה אך החליטה לתת לו הזדמנות אחרונה להגיע. כמובן, שסבא התנצל מאוד ומאז מוכיח לסבתא שהוא אדם העומד בזמנים בצורה יצאת דופן ולעולם מקדים להגיע. הם נפגשו שאמא שלי הייתה בת ,13 ומאז הם ביחד.

סבא עשה תואר ראשון ושני בהנדסת אלקטרוניקה בטכניון. ולאחר שירות צבאי בחיל הים מטעם הטכניון (שם ביקשו ממנו לעברת את שמו ומאז, שם משפחתו הפך לגרנות) עבר סבא לעבוד בתעשיית האלקטרוניקה המתקדמת בישראל כולל בחברות מובילות כמו רפא"ל, אלביט, פרטנר ואמדוקס.

בשנת 2012 סבא פרש לגמלאות. כאדם שרגיל להיות עסוק מרבית שעות היום, סבא חיפש כיצד למלא את זמנו וחיפש תחומי עניין חדשים. תחילה, ניסה לשחק טניס וגולף, רכיבה על אופניים ודייג. סבא תמיד דאג שבנוסף לתחביבים האישיים שלו תהיה תרומה לקהילה. במשך שנים הוא התנדב ללמד סטודנטים מתמטיקה במכללת רופין.  האהבה החדשה שתפסה אותו היתה שייט. סבא עשה קורס סקיפרים ומאז, יוצא למסעות שייט רבים. חלק ממסעות אלה משלבים בתוכם אנשים בעלי מוגבלויות ונכויות שונות וסבא עוזר להם, מסביר ומנחה ומלווה בחוויה יוצאת הדופן הזאת.

לאחר גירושים של הורי, ביליתי ימים רבים עם סבא וסבתא שלי. הם חלק בלתי נפרד מחיי ומעיצוב אישיותי. מאוד מרגש בשבילי לדבר עם סבא. הוא תמיד כאן בשבילי כשאני צריכה עזרה ממנו במתמטיקה או בכל נושא אחר. העבודה הזאת הייתה מאוד מיוחדת עבורי כיוון שזה גרם לי להכיר יותר טוב את הסיפור של סבא. אני שמחה ומודה על ההזדמנות הזאת.

ציטוט שסבא מאוד אוהב: "אי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים".

הזוית האישית

נויה: היה בשבילי מאוד מרגש לשמוע את הסיפור של סבא ולבלות איתו זמן.

לאחר גירושים של הורי, ביליתי ימים רבים עם סבא וסבתא שלי. הם חלק בלתי נפרד מחיי ומעיצוב אישיותי. מאוד מרגש בשבילי לדבר עם סבא. הוא תמיד כאן בשבילי כשאני צריכה עזרה ממנו במתמטיקה או בכל נושא אחר. העבודה הזאת הייתה מאוד מיוחדת עבורי כיוון שזה גרם לי להכיר יותר טוב את הסיפור של סבא. אני שמחה ומודה על ההזדמנות הזאת.