מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי, עלמה. יחד אנו מתעדים סיפור מחיי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

עלמה נכדתי ואני מספרים סיפור הקשור בתמונה שהבאתי לתכנית – זו תמונה מלפני הרבה מאוד שנים, הייתי כאן בן 10. רואים כאן זה אותי עם הכלב האהוב – "זריז השני". סיפורי יעסוק ב"זריז", ובמקרה שקרה לי בים איתו.

סבא יוסי עם זריז

עלינו לארץ בשנת 1948, אני הייתי בן 7 כמעט. גרנו במקום שקוראים לו עג'מי שהיה בתוך יפו, ושם הייתה לנו חצר גדולה, בחצר היו לנו תרנגולות וברווזים והיה כלב גדול שקראו לו "זריז", זה היה הכלב שלי. מאוד אהבתי אותו, זה היה כלב שהיו לי הרבה הרבה 'קטעים' איתו. הכלב הזה בעצם היה קשור אליי יותר מכפי שהיה קשור למישהו אחר במשפחה. הוא רצה כל הזמן ללכת איתי.

אפילו שאני הייתי קטן מאוד, הייתי בכיתה א'-ב', הלכתי לבד לים. ההורים שלי לא ידעו לשחות (ואני ידעתי לשחות). גרנו על שפת הים, קרוב לים, אז אני לימדתי את עצמי לשחות והייתי הולך לים. כשהלכתי לים, אמרתי: "אימא, אל תתני לזריז לצאת עשר דקות, כי אני רוצה ללכת לים, אני לא רוצה שיפריע לי". ואז פעם אחת היה צפוף מאוד, הלכתי לים והיו המון אנשים בים, אני נכנסתי לשחות אבל הייתי עדיין בתחילת הדרך, רק נכנסתי. אני הולך במים לקראת המים העמוקים יותר בשביל לשחות, ופתאום אני רואה שיש רעש והמולה. אני מסתכל אחורנית ואני רואה שזריז חותר,  מחפש אותי. הוא הצליח להשתחרר והוא רץ אחריי וטיפס על המון אנשים בדרך עד שהוא הגיע אליי. אני כמובן יצאתי איתו מהמים, לא לקחתי אותו לשחייה.

יצאתי איתו מהמים והחזרתי אותו הביתה.

הזוית האישית

סבא יוסי: המפגשים שנערכים לנכדים ולנו הם פרוייקט חדשני עבורינו וכן אטרקטיבי – המפגש של שני דורות בדילוג של דור שלם. אולי חדשני אינו מתאר בדיוק את תחושתי.. יש במפגש מרכיב מאתגר של התחברות בין אוכלוסיות המשתמשות באותה שפה, אך ברור שישנה שונות בשימוש בשפה, כך שלעתים נראה שמדובר בשתי שפות שונות. כך גם הרעיונות של עלמה, נכדתי, בעיני הם ממש מרעננים ויש בהם מיוחדות וגם הומור. המפגשים נראים לי נעימים והייתי שמח אילו נערכו אפילו כל שבוע.

עלמה הנכדה המתעדת: המפגשים היו לי נעימים וכיפיים. היה לי כיף להראות לסבא וסבתא את הכיתה ולשמוע את הסיפורים שלהם. זאת גם הייתה הזדמנות לבלות עם סבא וסבתא אחרי בית הספר. בקיצור – היה מצוין.